קביעת יעדים / רפי זברגר

בבא בתרא קעב ע''א - קעב ע''ב

הקדמה

היום נדון בלשון הכתובה בשטר או בגט, אשר איננה חד ערכית.  
 

הנושא

הסיפא של המשנה בדף שלנו עוסקת בעיר שיש בה שני אנשים בעלי אותו שם, למשל, לשניהם קוראים יוסף בן שמעון (בעבר, קראו לאנשים בשמות אביהם, ללא שם משפחה),
קובעת המשנה : אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב. 
הם אינם יכולים לכתוב שטר עסקה ביניהם, שהרי לא ידוע מי המוכר ומי הקונה, או מי המלווה ומי הלווה.
וממשיכה המשנה: נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע - שטרות שניהן פרועין.
אם נמצא אצל אחד שטר פרוע על שמו, אנו אומרים שכל השטרות של שניהם פרועים, כיוון שלא ידוע האם באמת זהו השטר שלו או של חבירו. אם כך, כיצד בכל אופן הם יוכלו לבצע עסקאות ביניהם או עם אנשים אחרים?
מציעה המשנה: ישלשו, ואם היו משולשין - יכתבו סימן, ואם היו מסומנין - יכתבו כהן. 
יעשו כל דבר על מנת לזהות כל אחד בפני עצמו. אם על ידי הוספת שם הסבא (בלשון המשנה ישלשו – יכתבו שלושה שמות: בן, אבא וסבא), ואם גם שמות הסבים זהים – יוסיפו סימן מזהה לכל אחד בשטר – אחד גבוה והשני נמוך, או אחד כהן והשני ישראל וכדו'. 
הגמרא בתחילתה דנה ממשיכה לדון ב"הבנת לשון שטר'': ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא, דהוה כתיב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך, אמר רב הונא: ממך - אפילו מריש גלותא, ואפילו משבור מלכא.
היה שטר שהגיע לבית הדין, והיה כתוב בו על אדם שלווה מנה (מאה זוז) ממך. השאלה היא כיצד לפרש את המילה ''ממך''. האם זה יכול להיות כל אדם, גם אדם חשוב כמו ''ריש גלותא'' (מנהיג ישראל בגלות בבל) וכדו'. במילים אחרות: האם ייתכן שנכנה אדם חשוב בשטר בתואר ''ממך'' בלא לפרש את השם והתואר שלו? 
רב הונא פסק שאמנם כן – כל מי שמחזיק בשטר, אפילו אדם חשוב, ניתן לייחס לו את המילה ''ממך'' והלווה יהיה חייב להחזיר לו את דמי ההלוואה. 
רב חסדא אמר לרבה שיעיין בדין הזה ו''ילמד אותו היטב'', כיוון שבאותו ערב, עתיד רב הונא ראש הישיבה, לשאול אותך על כך. רבה ''הכין שיעורי בית'', חיפש מקורות לדין זה ומצא ברייתא בזה הלשון:
גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר: אם כתוב בו גרשתיה היום - כשר; אלמא היום - ההוא יומא דנפיק ביה משמע, הכא נמי ממך - מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע. 
רבה מצא ברייתא המתארת גט שנכתב לאשה, אך הזמן לא היה מוגדר. היה כתוב שם "גרשתיה היום", וכמובן שהמילה היום היא יחסית ולא מוגדרת. הברייתא הכשירה גט זה, והסביר רבה, המילה היום, מתורגמת לאותו יום שבו הוציאו את הגט, ומכאן הסיק רבה, שגם אצלנו, כוונת המילה ''ממך'' – מאותו אדם המוציא שטר זה לפנינו.
 

מהו המסר?

היום נתמקד במסר הלמד מדברי רב חסדא לרבה, בהם ביקש כי יכין את הסוגיא עד לשעות הערב, עת יגיע הרב וישאל אותו שאלות. רבה כאמור, עשה מאמץ והצליח ''לעמוד בזמנים'' ולהיות מוכן לקראת ''המבחן'' של רב הונא רבו.
נוכל ללמוד מכך מסר מעניין. אם קובעים יעד ולוח זמנים מוגדר, הרי שהאדם בדרך כלל מבצע את המטלה ועומד בזמנים. אם היעד הוא ''דיפוזי'' ואינו מוגדר, לא במהות ולא בלוח זמנים, הרי שהביצוע יהיה בהתאם.
זהו מסר מאוד חשוב לחיים: בעבודה, בבית, בשיפור המידות וכל נושא בו אדם מבקש להשתפר, ולהגיע ליעדים מסוימים. קודם כל יש להגדיר עד כמה שזה ניתן, מהו היעד אליו שואפים. לא חייבים לקבוע ''יעדים גבוהים'' מידי, אלא ניתן, ואף רצוי לפרק זאת ל''יעדי משנה''. לכל יעד משנה כזה, לקבוע זמנים, מתי מבקשים להגיע אליו.
כך יש להמשיך ולהגדיר כל הזמן יעדים חדשים, כדי להשתפר ולהשתנות כל הזמן!


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]