הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כסתמא דגמרא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קעא ע"ב
מאי ברייתא? דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז - עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון, דברי רבי יהודה;
רבי יוסי אומר: שטר זה יהא מונח במקומו ויכתבו שובר;
... לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא,
דרבי יהודה לטעמיה, דאמר: אין כותבין שובר, ולא נפיק מיניה חורבא;
ורבי יוסי לטעמיה, דאמר: כותבין שובר, ונפיק מיניה חורבא.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אפילו למ"ד כותבין שובר, הני מילי אפלגא,
אבל אכוליה לא.
ולא היא, אפי' אכוליה כתבינן;
כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא,
אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי,
אמר ליה: הב לי זוזיי,
אמר ליה: הב לי שטראי ושקול זוזך,
אמר ליה: שטרך אירכס לי, אכתוב לך תברא;
אמר ליה, הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין כותבין שובר!
אמר: מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל רמינן בעיינין, הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי תרוייהו: כותבין שובר.
וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא: כותבין שובר.
ומסתברא דכותבין שובר,
דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר, אבד שטרו של זה - יאכל הלה וחדי?
מתקיף לה אביי: ואלא מאי? כותבין שובר, אבד שוברו של זה - יאכל הלה וחדי?
א"ל רבא: אין, עבד לוה לאיש מלוה.
1.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה טז:
הבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר ה"ז יכתוב לו שובר ויפרע כל חובו,
ויש ללוה להחרים סתם על מי שכובש שטרו וטוען שאבד, ואם טען הלוה טענת ודאי ואמר השטר אצלו ועתה הניחו בכיסו הורו רבותי שישבע המלוה היסת שאבד השטר ואח"כ יפרע חובו ויכתוב שובר.
2.
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה טז:
כר' יוסי דהלכתא כוותיה לגבי רבי יהודה
הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד שאר תנאים.
2.1
ור' יוחנן וריש לקיש ורבא לגבי אביי
גם ברור שהלכה כרבי יוחנן וריש לקיש ורבא נגד אביי.
אמנם מספיק לומר שהלכה כרבא נגד אביי, כי לגבי רבי יוחנן וריש לקיש אולי הלכה כאביי נגדם מהטעם של "הלכה כבתראי" [לפי השיטה שכלל זה תקף בדורות הראשונים של האמרואים].
2.1.1
אמנם תוס' אומר שאביי הודה לרבא שכותבין שובר.
2.2
אמוראים נוספים פוסקים כרבי יוסי במשנה.
וכן שאר אמוראי התם
ולא כרב ושמואל דפסקי התם אין כותבין
2.3
חכמים - ראשונים - שפוסקים כרמב"ם לעיל:
וכן פסקו התוס'
ודלא כרש"י שכתב בפרק הכותב דקי"ל כמאן דאמר אין כותבין שובר מדפריך תלמודא שמע מינה כותבין שובר [סוטה דף ז עמוד ב?]
וכתבו התוס' דהכי פריך שמע מינה כותבין שובר ומתני' אתיא כמ"ד הכי והכי
2.4
גם מה"סתמא דגמרא" משמע כרבי יוסי במשנתנו.
משמע נמי סוגיא דתלמודא דכותבין שובר דקאמר סתמא דתלמודא נמי והאידנא דכתבינן תברא כו' ש"מ דהכי הילכתא
וכן פירש ראבי"ה
ותירץ הא דפריך בפ"ב דכתובות ופרק הכותב ופ"ק דסוטה ש"מ כותבין שובר היינו דוקא בכתובה דכ"ע מודו בה דאין כותבין שובר דליכא למימר עבד לוה לאיש מלוה כדאמרינן הכא וסעד מצא לדבריו בתשובת רבינו חיים כהן זצ"ל וכן פסק בעל העיטור ע"כ:
3.
הערה: לכאורה, מכך שרב ושמואל סברו יחד ["דאמרי תרוייהו"] שאין כותבין שובר היתה הלכה צריכה להיות כמותם.
3.1
והכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב או נגד שמואל אולי לא תקף כשרבי יוחנן חולק על שניהם. [וריש לקיש לא "מוסיף" לעניין זה].
3.2
לכן צריך לומר שהלכה כרבי יוחנן בעיקר בגלל שרבא סובר כמותו - הלכה כבתראי.
