להתקדם הלאה / רפי זברגר

בבא בתרא קסח ע''ב - קסט ע''א

הקדמה

בסוף הדף הקודם ציטטנו קטע מתוך גמרת ירושלמי (פרק י' הלכה י''ב): הרי שבא ואמר אבד שטר חובי, אף על פי שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתנו לו - אין כותבין לו את השטר; במה דברים אמורים - בשטרי הלוואה, אבל שטרי מקח וממכר - כותבין, חוץ מן האחריות שבו;
ירושלמי עוסק בבעל חוב אשר איבד את שטרו ומבקש לקבל אישור מבית דין על כך. פוסק הירושלמי, כי הוא אינו יכול לקבל שטר נוסף. מסבירים הראשונים: כדי שאם ימצאו את השטר המקורי, לא יקרה מצב בו תובעים פעמיים מן הלווה. הירושלמי מסייג הלכה זו רק לשטרי הלוואה. אבל, מוסיף הירושלמי, בשטרי מקח וממכר- ניתן לכתוב שטר נוסף, אך ''ללא אחריות''. (אם יבואו לגבות מהקונה, לא יוכל לגבות בחזרה מהמוכר!) 
 

הנושא

הגמרא דנה על המשפט: חוץ מאחריות שבו. ושואלת הגמרא: מאי טעמא? מהו הטעם להלכה זו?
משיב רבי ספרא: לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת, דלמא אזיל בעל חוב טריף ליה להאי, ואזיל האי ומפיק חד וטריף לקוחות, ואמר ליה לבעל חוב: שוף לי דאיקום בה והדר תא טירפן, ומפיק אחרינא והדר אזיל טריף לקוחות אחריני. 
הוא אשר הזכרנו לעיל: אנו חוששים מ"טריפת לקוחות" פעמיים, פעם אחת עם כל אחד מהשטרות (אם בהמשך יימצא השטר האבוד). לכן, השטר החדש אשר ייכתב עבורו בשנית, אינו כולל התחייבות לנכסים משועבדים.
ממשיכה הגמרא לחקור ולנסות להבין הלכה זהו: וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה, במאי הדר טריף לה?
הרי קרעו כבר את השטר, וכיצד אם כן יוכל לגבות בשנית מהלקוחות, אם השטר אינו בנמצא?
מנסה הגמרא להעמיד מקרה זה שלא קרעו את השטר. אפשרות זו נדחית על הסף, לאור דברי רב נחמן, אשר מיד נצטט.
כדי להבין את דברי רב נחמן, נקדים ונאמר כי ישנם ארבעה סוגי שטרות בתהליך גביה מנכסים משועבדים:
1. שטר הלוואה – הוא השטר אשר נחתם בעת ההלוואה.
2. שטר טירפא – לאחר שהמלווה מוכיח כי הייתה הלוואה בעזרת שטר ההלוואה, והוא לא קיבל את דמי ההלוואה בחזרה, בית הדין נותן לו ''שטר טירפא'' בעזרתו הוא יכול לגבות נכסים מן הלווה בתמורת ההלוואה. 
3. המלווה מנסה לגבות את החוב מנכסים בני חורין, שהם הנכסים הקיימים אצל הלווה אך ''מעלה חרס בידו''. 
בית הדין נותן לו שטר אדרכתא, המקנה זכות לגבות גם מנכסים משועבדים. (נמכרו אחרי ההלוואה ע''י הלווה).
4. שטר שומא – אם ''גילה'' המלווה נכס אשר נמכר ע''י הלווה, בית דין שמים את הקרקע כדי לגבות ממנו את החוב. 
אומר רב נחמן: ככל "שמתקדמים" שלב בשטרות, יש לקרוע את השטר מהשלב הקודם. למשל: לא כותבים שטר טירפא אם לא קרעו קודם לכן את שטר ההלוואה, וכן הלאה על זה הדרך.  
 

מהו המסר?

מתוך ההלכה כי ''יש לקרוע שטר קודם'', ניתן ללמוד כיצד להתייחס לעבר. אנו בוחנים את העבר, בודקים את נכונות השטר וכו', לאחר ''שעברנו שלב'' חייבים לקרוע את השטר הקודם.
נוכל ללמוד מכך מסר לחיים: פנינו תמיד אל העתיד ללא עיסוק אובססיבי בעבר!


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]