להתרחק ממחלוקת / רפי זברגר

בבא בתרא קסח ע''א

הקדמה

נדון על אשר למדנו בסוף המשנה בדף הקודם: אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם. 
 

הנושא

לשאלת הגמרא מהם שטרי בירורין, ישנן שתי תשובות:
1. שטרי טענתא – שטר שבו כותבים סופרי הדיינים, את טענות בעלי הדין, שעל פיהם נפסק הדין. כל זאת במטרה, שלא יהיו חוזרים וטוענים טענות אחרות בהמשך. בלשוננו היום: פרוטוקול הדיונים. 
2. רב ירמיה בר אבא אמר: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד – שטר ובו כתוב שם הדיין שכל אחד מבעלי הדין בחר, ושם הדיין השלישי, הנקבע ע''י שני הדיינים הנבחרים. מנגנון זה מכונה בקיצור זבל''א (זה בורר לו אחד).
בהמשך המשנה שם למדנו את דעת רבי שמעון בן גמליאל: לשניהם כותבין שנים, לזה בעצמו ולזה בעצמו.
רבי שמעון חולק על תנא קמא וסובר כי כותבים שני שטרי בירורין, וכל צד מקבל שטר אחד. 
הגמרא מנסה להבין את שורש מחלוקתם של תנא קמא ורבי שמעון בן גמליאל:
לימא, בכופין על מדת סדום קא מיפלגי, דמר סבר: כופין, ומר סבר: אין כופין! 
למדנו במסכת אבות (פרק ה', משנה י'): האומר שלי שלי ושלך שלך – זו מידה בינונית, ויש אומרים: זו מידת סדום. כלומר, חלוקה בין נכסים, כך שכל אחד משתמש אך ורק בנכס שלו, ולא מוכן לתת גם לחברו, אפילו שאינו מפסיד מכך מאומה - היא ''מידת סדום''. כך מסבירה הגמרא את מחלוקת התנאים: תנא קמא אומרים ''כופין על מידת סדום'', כלומר, גם אם אחד מהצדדים מעוניין שיהיה לו שטר נפרד כי ''אינו רוצה להתחלק עם חברו בשום דבר'', הרי שזו מידת סדום, וכופים עליו בכל אופן לעשות שטר אחד ולהתחלק עם חבירו באותו שטר. לעומתם, סובר רבי שמעון כי ''לא כופים על מידת סדום'' ולכן, אם אחד מעוניין להתחלק בשטרות, אנו מתירים לו ועושים שני שטרות. 
הגמרא דוחה הסבר זה למחלוקת ואומרת: דכולי עלמא - כופין, והכא היינו טעמא דר"ש בן גמליאל, דאמר ליה: לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי, דדמית עלאי כי אריא ארבא. 
גם תנא קמא וגם רבי שמעון בן גמליאל סוברים כי ''כופין על מידת סדום'', אלא שרבי שמעון בן גמליאל סובר כי בעל הדין הדורש לכתוב שני שטרות, כביכול אומר: לא נוח לי שיהיו טענותיי ביחד עם טענותיך, כיוון שאז תיראה עלי כמו ''אריה אורב''. במילים אחרות: כיוון שאתה ''איש מריבות'' וגם תראה את טענותיי, כל הזמן תבוא לטעון טענותיך.
 

מהו המסר?

הטענה של אחד הצדדים, המדמה את הצד השני כמו ''אריה אורב'' מוכיחה לנו, עד כמה מחלוקת יכולה ''לשגע את הבן אדם'', עד כדי שהוא אינו מעוניין לראות שום דבר של הצד השני, ולכן מבקש ''הפרדה מוחלטת'' גם בשטר בירורין.
אנו נלמד מכך, להשתדל מאוד מאוד להתרחק מן המחלוקת. אם בכל אופן נקלענו למחלוקת, הרי שיש להתייחס אך ורק לדעות של הצד השני, ללא התייחסות לאדם עצמו. לנסות להיות כן ואמיתי, ללא הכנסת דעות קדומות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]