הכי מתנינן
בבא בתרא קסה ע"ב
"אנן הכי מתנינן לה".
קשה, הרי מדובר בסיפור מעשה של אמוראים, ואינו לא משנה ולא ברייתא, ומה שייך בזה לשון "מתנינן"? היה לו לומר "גמרינן"!
אלא שלשון מתנינן הוא לשון לשנות, כלומר לשנן לחזור וללמוד.
ולמרות שלרוב ביטוי זה שמור ללימוד משנה, מצינו ביטוי זה גם בלימוד מפסוקים. כגון במסכת ברכות דף נה ע"א: "אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר (דניאל ב') יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה - דכתיב (שמות ל"א) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
וגם בלימוד מימרא של אמוראים, כגון במסכת שבת דף קמה ע"א: "אנן משמיה דשמואל מתנינן לה".
ולשון זו מצויה גם באמוראים האחרונים, כגון: במסכת זבחים דף ט ע"ב: "א"ל רב אשי לרב אחא בריה דרבא: [בעיא דרבא] היכי מתניתו לה? אמר ליה: אנן בשינוי בעלים מתנינן לה [והכי מתנינן לה], אמר רבא: חטאת חלב...".
אמנם נמצא שטעו בלשון זו וחשבו שמדובר במשנה ולא במקרא, במסכת מגילה דף ד ע"א: "ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר (תהלים כ"ב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי. סבור מינה: למקרייה בליליא, ולמיתנא מתניתין דידה ביממא. - אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא: כגון דאמרי אינשי: אעבור פרשתא דא ואתנייה".
