ככלב וכמכחול
סנהדרין סח ע"א
"הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי - ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי - ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת".
למה שינה רבי אליעזר בלשונו, שאת עצמו דימה לכלב המלקק מן הים, ואילו את תלמידיו דימה למכחול המחסיר מתכולת השפופרת בטבילה אחת, כמו שפירש רש"י?
רש"י ביאר את הדימוי לים: "מן הים - לפי חכמתם שהיתה גדולה". אך למה "ככלב המלקק"? הרי אי אפשר לומר שנקט בדימוי מצוי, שכן מי הים המלוחים אינם ראויים כלל לשתיה (למעט יצורים ימיים מיוחדים).
אלא שמעלתו של רבי אליעזר היתה כפי שהעיד עליו רבן יוחנן בן זכאי רבו: בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה (מסכת אבות פרק ב משנה ח). האם משום שניחן בזכרון יוצא דופן ומשובח משל כל החכמים? אין זה מסתבר כלל. שהרי: אֱלִישָׁע בֶּן אַבָּא אוֹמֵר (כך גירסת הרמב"ם) הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק (מסכת אבות פרק ד משנה כ). ואילו רבי אליעזר בן שמנה ועשרים שנה היה כשביקש ללמוד תורה (מסכת אבות דרבי נתן נוס"ב, יג; פרקי דרבי אליעזר פרק א, ב).
אולם מידה אחרת מצינו לרבי אליעזר בכל מקום, שהיה מתאמץ בכל כוחו ומקפיד על קל כחמור בלא לוותר כלל. עוד בהיותו עם הארץ היה מאמץ עצמו יותר מכל החורשים וחורש באדמת הטרשין (פרקי דרבי אליעזר פרק א, א). ואחר שלא טעם כלום שתי שבתות עלה לירושלים ללמוד תורה (שם ג), והיה יושב ומשנן שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח מפיו. כשהלך לטבול במערה, לאחר שפשט את בגדיו וחלץ את תפיליו, אמרו לו: רבי, והלא מי המערה הזו יפים משל זו, ולא היה בין זו לזו אלא ארבע אמות, לבש רבי אליעזר את בגדיו והניח את תפיליו, שלא היה רבי אליעזר מהלך ארבע אמות בלא תפילין (מסכת תפילין פרק א הלכה יט).
לכן ודאי שזכירתו המושלמת היתה משום שהיה מקפיד לחזור על תלמודו כדרך החכמים המתמידים: "רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה" (ברכות דף לח ע"ב; חולין דף פו ע"ב). "רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה" (פסחים דף סח ע"ב). "רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה (דרבי יוחנן)" (מסכת כריתות דף כז ע"א). והיה רבי אליעזר גם הוא שונה פרקו מאה ואחד פעמים (מסכת חגיגה דף ט ע"ב).
וכך בדיוק דרכו של הכלב בשתייתו. בכל ליקוק אינו מחסיר אלא מעט מן המים, אך מתמיד הוא ללקק וללקק בקול ובמרץ גדול עד אם כילה לרוות את כל צמאונו.
ואילו את תלמידיו הוכיח למעלה רבי אליעזר על כך שלא באו אליו ללמוד כראוי: "אמר להם: למה באתם? - אמרו לו: ללמוד תורה באנו. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן". לפיכך דימה את הֶסְפֵּק לימודם התלוי בהתמדתם וברוחב ליבם, לטבילה אחת של מכחול שגודל טיפת הנוזלים שהוא מעלה תלוי ברוחב שערותיו.
