הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הכי אמר רב

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קסז ע"ב

... מאי ובלבד שיהא מכירן? אמר רב יהודה אמר רב: ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט ושם האשה בשובר.
יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חיננא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקמיבעיא להו: שם האיש בגט אין, שם האשה לא? שם האשה בשובר אין, שם האיש לא? וליחוש דלמא כתב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך, וזמנין אזלא כתבה אשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה!
אמר להו אביי, הכי אמר רב: שם האיש בגט, והוא הדין לשם האשה; שם האשה בשובר, והוא הדין לשם האיש...
אמר להו רב אחא בר הונא, הכי אמר רב: שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת, אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון, וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהיאך!
אמר להו רב הונא בר חיננא, הכי אמר רב: כל שהוחזק שמו בעיר שלש...

1.
כיצד שלושה אמוראים אומרים "הכי אמר רב" כאשר שלושתם [וגם רב ספרא] לא היו תלמידיו ולא חיו בזמנו של רב. כולם היו בתקופתו של אביי.

גם ב"סדר הדורות" מתקשה בזה.

2.
ובספר "בית אהרן" כרך א, בערך "אביי" אומר שאביי כן הכיר את רב יהודה תלמידו של רב. והמימרא הראשונה בסוגייתנו היא "אמר רב יהודה אמר רב", אמנם הגמרא בכל הסוגיא אומרת "הכי אמר רב" אבל כוונת אותם אמוראים היא לומר "הכי אמר רב יהודה אמר רב"

3.
ההסבר היותר פשוט הוא שמדובר על אמורא אחר, לא "אביי" הידוע [בר נחמני] אלא "אביי קשישא" בדור השני- שלישי [ מופיע בש"ס] והוא כן הכיר את רב, וכמה פעמים בש"ס הוא מקשה על רב. אולם מהתוס' ד"ה "וליחוש" משמע שאביי בסוגייתנו הוא אביי הידוע.

4.
וראה ב"מנחת יהודה", עמוד קפח, על סוגייתנו:

...אביי דהכא הוא "אביי בר הונא, המובא בזבחים דף סב ב' ולא בריה דכייליל סתם אביי בש"ס. ואף שהיו תלמידים לתלמידי רב כמו ר"ה בר חיננא שאמר משמיה דר"נ. ופליג אדרבא משמיה דר"נ.
אעפ"כ היו יכולים לומר משום רב בעצמם, משום דשמעו מפי רבותיהם שהיו תלמידי רב.
ואביי הזה אמר שם בזבחים משום רב חמא בר גוריא דהוא תלמיד רב.
ולפי"ז גם רבא בר פלוגתיה דר"ה בר חיננא [לעיל בבא בתרא דף קנה א'] גה הוא היה רק תלמיד ר"נ, כמו ר"ה בר חיננא, וזקן ממנו מדמייתי לה הש"ס ברישא שם לעיל.

5.
אמנם לענ"ד לפרש באופן אחר:
"חידוש": הביטוי "הכי אמר רב" אין משמעותו ששמעו ממנו, אלא הכוונה היא שכך יש לפרש את דבריו, ואולי אף לגרוס גירסא אחרת בדברי "רב" [כמו הביטוי הנפוץ – "הכי קאמר"]. לגבי אביי אפשר לומר כך, כי הוא מתייחס למימרא הבסיסית של רב שנאמר מפי רב יהודה.

5.1
אבל שני האמוראים האחרים מביאים דינים אחרים של רב ולא שייך לומר שם "הכי אמר רב" במשמעות שהם לא אומרים בשמו אלא רק מסבירים את דבריו, שהרי הם הראשונים שמצטטים דין מסויים מפיו של רב.

5.1.1
ולגביהם אולי אפשר לומר שהם נקטו בלשון "הכי אמר רב" - במשמעות, שרב תיקן תקנה.

5.2
מצד שני – הרעיון שהאמוראים כאן לא אומרים בשם רב אלא מסבירים אותו יכול לקבל סיוע מהעובדה שהגמרא לא מביאה אותם כמו בדרך כלל: "רב... אמר..." "ורב... אמר" אלא היא מספרת שהם ישבו יחדיו ודנו בעניין. הישיבה יחדיו מתאימה מאד להכרעה של הסבר ולא לדיון במסירת עדויות מה בדיוק אמר רב.