הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תיקו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קסו ע"ב
אמר רב פפא: פשיטא לי, ספל מלמעלה וקפל מלמטה - הכל הולך אחר התחתון.
בעי רב פפא: קפל מלמעלה וספל מלמטה, מאי?
מי חיישינן לזבוב, או לא?
תיקו.
1.
רב פפא הציג "בעיה", ונפסק בה "תיקו".
2.
רשב"ם:
"תיקו - והמוציא מחבירו עליו הראיה דכיון דמסתפק דינא לבי דינא היאך יוציאו מיד המחזיק
בסוגייתנו מדובר במקרה של "מסתפק דינא לבי דינא" - והדין הוא "המוציא מחברו עליו הראיה".
מדוע הרשב"ם לא הסתפק בקביעה של "המוציא מחברו עליו הראיה", ומדוע הוא הוסיף "מסתפק דינא לבי דינא".
2.1
בפשטות, הביטוי "מסתפק דינא לבי דינא" הוא הנימוק לקביעת הדין "המוציא מחברו עליו הראיה", להבדיל מדין יחלוקו להלן.
2.2
ואולי הוא מתכוון לומר שאם התובע - בעל השטר - יתפוס מה שמגיע לו לפי טענתו בית דין לא יוציאו ממנו כי "היאך יוציאו מיד המוחזק", ודומה לכלל של "אי תפס לא מפקינן".
2.2.1
לפי ה"קובץ שיעורים" הרשב"ם מתכוון לדין של "כל דאלים גבר" ואז באמת "מהני תפיסה".
2.3
גם נראה שכוונתו בביטוי "מסתפק דינא לבי דינא" הוא לביטוי השכיח יותר בספרות הפרשנים "ספיקא דדינא" [- 0 מופעים בש"ס].
2.4
ממשיך הרשב"ם:
ולא דמי לממון המוטל בספק דקיימא לן חולקין
במקרה "רגיל" של ממון המוטל בספק הדיון הוא יחלוקו [כסומכוס. זוהי שיטתו הקבועה של הרשב"ם בכל הש"ס שיש לפסוק כסומכוס, שבממון המוטל בספק - יחלוקו].
2.5
והוא מסביר את ההבדל בין שני המצבים לעיל:
דהתם עיקר המעשה אין ידוע לנו היאך היה כגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (לעיל /בבא בתרא דף צג) וכגון נפל הבית עליו ועל אמו (שם /בבא בתרא דף קנח:) הלכך פוסקין להן ב"ד את הדין שיחלוקו
מצב שמוגדר כממון המוטל בספק הוא כש"עיקר המעשה אין ידוע לנו היאך" והוא מביא 2 דוגמאות.
2.6
אבל בסוגייתנו:
אבל כל מקום שעלתה ההלכה בתיקו הואיל ואין הדיינין יודעין לפסוק את הדין היו שותקין והמחזיק יחזיק במה שבידו.
ב"ספיקא דדינא" המקרה [העובדות] ברור, אלא שלדיינים יש ספק כיצד לפסוק.
במקרה כזה הדין הוא "היו שותקין והמחזיק יחזיק במה שבידו", כלומר המוציא מחברו עליו הראיה [כלעיל בסעיפים 2-2.3].
2.6.1
ויש לבדוק, האם מדובר בספק בסברות.
2.6.2
או אולי בית דין מסויים מסתפק כמי לפסוק במחלוקת חכמים קדומה.
2.6.3
או אולי - כבסוגייתנו - יש ספק לבית דין [או לחכמים באופן כללי] אם לחשוש לתרחיש נדיר של מחיקת דיו על ידי זבוב.
3.
סיכום קצר:
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:
תמג. והואיל ואתא ענין 'תיקו' לידן, אכתוב מילי מעלייתא מה שכתב הגאון רבי שלמה לוריא ז"ל, בספר ים של שלמה [בבא קמא], פרק ב' סימן ה', בכל ענייני תיקו ובכל ענייני ספיקא דדינא כיצד לנהוג,
וזה לשונו: כל תיקו הנאמר בתלמוד, לענין איסורא לחומרא, ולענין ממונא לקולא, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
אף שבעל הערוך (ערך גם) לפירוש אחד בשם רבינו חננאל מספקא אם חולקים, מכל מקום כל הגאונים קדמאי ובתראי, תופסים כל תיקו לקולא. וכן כתב בסמ"ג (מצות עשין ע') במצות לדון בנזקי איש, דלא קיימא לן כרב האי.
ולאו (דוקא) [לבד] תיקו, אלא אף כשהבעייא לא נפשטה, אם כן בספיקא עומדת, (ואם) [וגבי] ממונא לקולא, ואיסורא לחומרא.
אבל בזה נפלה מחלוקת בין הגאונים, הרי"ף והרמב"ם (הל' נזקי ממון פ"ב ה"ה) וסמ"ג (שם) פסקו דגבי ספיקא מהני תפיסה,
ור"י בעל התוספות (כתובות כ א ד"ה ואוקי ממונא) והרא"ש (בבא קמא פ"ב סימן ב') ורוב בתראי סברי דלעולם אין מועיל תפיסה בספיקא דדינא.
