קשיי פרידה / רפי זברגר

בבא בתרא קסא ע"ב - קסב ע"א

הקדמה

במאמר של היום אנו נתקלים בצירוף מקרים מעניין. נדון בשורה האחרונה של הדף ונעסוק ב... שורה האחרונה של השטר. 
 

הנושא

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון. וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה, מאי טעמא? אמר רב עמרם: לפי שאין למדין משיטה אחרונה.
רב יצחק בן יוסף אמר בשם רבי יוחנן שתי הלכות:
1. כל השטרות אשר מחקו בהם חלק מסוים, יש ''לקיים'' את השטר לאחר המחיקה. אנו חוששים, שמא אחד הצדדים כתב לאחר נתינת השטר מילים אחרות מאלו שהיו בעת חתימת העדים של השטר. לכן צריך לבצע "פעולת אישור" הנקראת ''קיום השטר'' בה מאשרים את כל הנכתב בשטר ואת חתימת העדים הכשרים. לשון הקיום הכתוב בגמרא: ודין קיומיהון – ''וזהו קיום השטר''.
2. צריך לחזור בשורה האחרונה של השטר ''מענינו של שטר". כלומר, השורה האחרונה צריכה להיות סיכום וחזרה על עיקרי הדברים אשר נכתבו בשטר (תורף השטר). בלשונו של רש''י: וקנינא מן פלוני בר פלוני לפלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל. תרגום: נקנה מפלוני בן פלוני לפלוני, ככל מה שכתב ומפרש בשטר לעיל.
הגמרא מסבירה בהמשך את הסיבה לתקנה זו: מכיוון שאין למדים משורה אחרונה של השטר.
מסביר רשב''ם: מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן כ"כ בסמוך בסוף השטר ומניחין ריוח בין השטר לחתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שיטה אחת.
אומר הרשב''ם, כי עדים לא חותמים עדותן מיד אחרי הכתוב בשטר, אלא משאירים שורה אחת רווח.
ובכדי שלא יוסיפו באותה שורה עוד תנאי לקיום השטר, קבעו חכמים, כי שורה זו ''אינה נחשבת'' ולא מתייחסים לתוכנה. באותה שורה נהגו לחזור על ענייני השטר שנכתבו ב''טורף השטר''.
 

מהו המסר?

מכירים את האנשים אשר ''קשה להם להיפרד''. כאשר הם מבקשים לעזוב את בית החבר בו שהו, ''עומדים ליד הדלת'' דקות ארוכות, וכל הזמן נזכרים במשהו חדש לדבר עליו: עוד חוויה, עוד סיפור, עוד אמירה, והזמן חולף והולך והם לא עוזבים. אומרים ''שלום'' עשר פעמים ויותר, וכל פעם נדמה שהפעם הם עוזבים, אך.. שוב מצאו נושא חדש לדבר עליו.
כמו כן, מכירים את ההורים הנפרדים מהילד שלהם, ותמיד, אבל תמיד, ימצאו עוד בקשה, עוד מטלה, עוד נושא שלא אמרו לפני שהילד יצא, והם צועקים לילד שכבר ירד מן הבית: אל תשכח X, תזכור לעשות Y וכדו'.
בשתי הדוגמאות לעיל, יש מכנה משותף: קושי לסיים דבר בצורה טובה ויעילה. קושי לסיים את הפגישה באמירת שלום אחת ודי, קושי בפרידה מהילד, מבלי ''להיזכר'' בעוד נושאים נשכחים.
ניתן לייעץ בשני המצבים הללו, להשתמש בהלכה שלמדנו לעיל, לסיים כל שטר, בשורה המסכמת את הנושאים בהם עסק השטר – ייתכן שעצה כזו תוכל ''לשפר במעט את נושא הפרידות''.
• לפני הפרידה מחבר, ''מחליטים'' לסכם את הפגישה בסיכום של עיקרי הדברים שחוו ביחד, ומיד לאחר מכן לומר שלום וללכת.
• כמו כן, הורים הנפרדים מילדם, ''מחליטים'' לסכם את המטלות המוטלות על הילד לפני שהוא עוזב את הבית, ומיד לאחר מכן, מאחלים דרך צלחה וזהו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]