דגים ותמרים
בבא בתרא קסא ע"ב
"רב צייר כוורא (צורת הדג), ר' חנינא צייר חרותא (חריות של דקל)".
כתב רשב"ם: "והמפרש טעם אמאי צייר כוורא וחרותא אינו אלא טועה. ושמא על שם מעשיהם זה נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים".
וקשה, הרי אמרו במסכת ברכות דף מז ע"א: "אמר ליה שמואל: אלו מייתו לי ארדיליא, וגוזליא לאבא (לרב) - מי לא אכלינן?". ופירש רש"י: "ולרב היו חביבין גוזלות".
וכן במסכת פסחים דף קיט ע"ב: "מאי אפיקומן? ... ושמואל אמר: כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא. ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן אמרו כגון תמרים קליות ואגוזים". ופירשו רש"י ורשב"ם: "וגוזליא לאבא - לרב, שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר סעודתו".
הרי שעל רב היו חביבן גוזלות, ולא דגים!
אלא שכתב המהרש"ל בחכמת שלמה: "בד"ה רב צייר כו' זה נהוג לאכול דגים וזה נהוג בתמרים. נכתב בצידו: ולי נראה זה דקדק ונזהר בדגים גדולים לכבוד שבת כדאיתא בפרק כל כתבי, וזה בתמרים טובים".
כלומר שאמרו במסכת שבת דף קיח ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו... במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין".
כלומר שאף שדגים לא היו חביבין על רב כמו גוזלות, מכל מקום רגיל היה להורות לאוכלם לכבוד שבת.
וכן ממשיכה שם הגמרא: "רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא (רש"י: דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח)".
כלומר שגם למי שאין יכולת רבה בידו היה מורה רב לאכול דגים, אך דגים קטנים, שהם פשוטים וזולים מהגדולים.
וכן אמרו במסכת ברכות דף מ ע"א: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים; ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם".
הרי שאף בחול היה ממליץ רב לאכול דגים, לרפואה.
וכיון שאמרו במסכת פסחים דף קיט ע"ב: "מאי אפיקומן? ... ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן אמרו כגון תמרים..." מבואר שרב חנינא (בר שילא) חיבב תמרים. ואפשר שהוא אותו ר' חנינא שצייר חרותא.
ובאיכה רבה פתיחתא לד אמרו: "אמר ר' חנינא קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל, לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה". הרי שר' חנינא היה מחשיב תמרים כמיני מתיקה.
