הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מי סברת

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קסא ע"א

...אמר לו מי סברת עדים כסדרן חתימי, עדים ממטה למעלה חתימי...

1.
גם לעיל בדף קס עמוד ב: "...אמר לו מי סברת בין קשר לקשר מגואי, לא, בין קשר לקשר מאבראי"

2.
אומר הרשב"ם: "אמר לו – רב חסדא לרמי בר חמא".

3.
מסוגייתנו משמע שמי שאומר "מי סברת" הוא הרב לתלמיד - רב חסדא לתלמידו רמי בר חמא.

4.
וב"יבין שמועה", עמוד שנו, תקמ, בשם הרא"ש [שבת פ"ג סי' ט"ו על מסכת שבת דף מב]:

"העולה מדבריו דכל מקום דקאמר מי סברת דהכי הוא לאו הכי הוא, שכך היו מקובלים דאם לא כן למה לו לומר "מי סברת", לימא "הכי קאמר".

החכם שאומר "מי סברת" טוען שיש לומר דין אחר מפני "שכך היו מקובלים". כלומר, הדין שהוא מביא נקבע על סמך מסורת, ולא על סמך סברא עצמית.
[אבל לא ברור האם תמיד הסברא השניה תיפסק להלכה].