|
עמידה בהתחייבויות / רפי זברגרבבא בתרא קנז ע"א
הקדמה
אנו ממשיכים גם במשנה בדף שלנו לעסוק בנושא ספקות. הפעם במקרה שאב ובנו נהרגו באותו אירוע, ולא ידוע מותו של מי קדם. אם האב מת ראשון, אזי הבן כבר ירש חלק מנכסיו, והם משתעבדים גם לבעלי חוב של הבן. אך אם הבן מת ראשון, כל הירושה של האב עובר לבנים הנותרים, או אז, לא מגיע כלום לבעלי החוב של הבן. יורשי האב טוענים שהבן הקדים למות, ואילו בעלי החוב טוענים כי מותו של האב קדם. הנושא
הגמרא בתחילתה מצטטת משנה מסוף מסכתנו: המלווה את חבירו בשטר - גובה מנכסים משועבדים, על ידי עדים - גובה מנכסים בני חורין. דין זה של המשנה אנו מכירים ממקומות רבים בש''ס, הטוען כי אם הלוואה בוצעה באמצעות שטר, הרי שיש ''קול לשטר'', ולכן כל מי שקנה נכסים מהלווה לאחר ההלוואה, היה מודע לכך שישנו שעבוד של הלווה להחזרת דמי ההלוואה, ולאור זאת, גם הקונה משועבד להחזיר את החוב, והלווה יכול לגבות מ''נכסים משועבדים'' הנמצאים אצל הקונים מן הלווה. מוסיף הרשב''ם אצלנו, שגם אם לא נכתב בשטר במפורש, כי ישנו שעבוד נכסים בעקבות ההלוואה, הרי שאנו אומרים כי יש ''טעות סופר'' ששכח לכתוב זאת בשטר, אבל זוהי ברירת מחדל ולכן "כאילו שכתבו זאת בשטר". לעומת זאת אם ההלוואה הייתה בעל פה, אין קול להלוואה זו, ולכן הקונה מן הלווה לא יכול היה לדעת על השעבוד, ולכן המלווה אינו גובה מן הקונים את החוב, אלא גובה רק מנכסים שיש ללווה עצמו. מהו המסר?
בהמשך כל הדף דנים בסוגיה זו, וההלכה נפסקה שאם אמר דאיקני, והוא קנה נכסים - הם משועבדים למלווה. |