כבוד החי / רפי זברגר

בבא בתרא קנג ע"ב  - קנד ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם על מחלוקת רבי מאיר וחכמים, לגבי מחלוקת בין נותן הנכסים למקבל, האם הנותן היה שכיב מרע בזמן הנתינה, או אז יש לו ''זכויות'' מיוחדות, או שמא היה בריא ואז הנתינה שלו סופית ואין חזרות. 
חכמים אמרו שם את הדין: המוציא מחברו עליו הראיה. כלומר, המקבל הוא המוציא, הוא צריך להביא ראיה שאמנם הנותן היה בריא, והנכסים יישארו אצלו. בסוף הדף הקודם, החלה הגמרא לדון בדין חכמים, ומיד בתחילת הדף שלנו, שואלת הגמרא איזו ראיה על המקבל להביא כדי לזכות בנכסים? 
רב הונא אמר: ראיה בעדים; רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: ראיה בקיום השטר. רב הונא לשיטת חכמים, מצריך להביא עדים שאמנם היה בריא בעת נתינת הנכסים, ואילו רב חסדא ורבה, בנו של רב הונא אומרים כי חכמים סוברים שטר שכתבו צריך לקיימו, ולכן על המקבל "לקיים את השטר" שקיבל מן הנותן. בהמשך מסבירים לאור זאת את מחלוקת רבי מאיר וחכמים במשנה, אך לא נאריך בכך. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת מחלוקת אמוראים אחרת, הדומה למחלוקתם של רב הונא כנגד רב חסדא ורבה:
ובפלוגתא, דרבי יוחנן אמר: ראיה בעדים, ור' שמעון בן לקיש אמר: ראיה בקיום השטר. 
בדיוק אותה מחלוקת, רבי יוחנן סובר כמו רב הונא, וריש לקיש כמו רב חסדא ורבה. 
מקשה רבי יוחנן על ריש לקיש מתוך מעשה אשר קרה בבני ברק: מעשה באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה. 
הסיפור מספר על בן שירש נכסים מאביו, ומכר אותם לאחרים. לאחר מכן נפטר אותו בן ל''ע, ונתגלעה מחלוקת בין משפחתו של הבן לקונים. בני המשפחה טענו כי בעת מכירת הנכסים היה הבן קטן (פחות מבן עשרים שנה), ולכן מכירתו אינה מכירה (קטן אינו יכול לבצע פעולת מכירה). לעומתם, טוענים הקונים כי המוכר היה גדול, ולכן יש תוקף למכירה. מחלוקת דומה למחלוקת במשנתנו, האם המוכר היה שכיב מרע בעת המכירה, או שמא היה בריא. 
ובאו ושאלו את רבי עקיבא: מהו לבודקו? אף צד לא הביא הצליח להביא ראיה לדבריו, לכן ביקשו מרבי עקיבא לבדוק את הנפטר בקברו... האם נראים עליו ''סימני גדלות'' (שערות במקום ערוה) או לא. 
אמר להם: אי אתם רשאים לנוולו; ועוד, סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה; 
ענה להם רבי עקיבא: פתיחת הקבר ועיון בגוף הנפטר אינו אלא ''ניוול'' וביזיון המת ואסור. 
והמשיך ואמר: אפילו אם תבדקו את הנפטר – הבדיקה אינה מהווה הוכחה חותכת. זאת כיוון, שהגוף משתנה לאחר מיתה, ויכול להיות ששערות שנראות עתה, אינן אלא ''שומה'' בעלמא, שאינם מהוות הוכחת בגרות. 
 

מהו המסר?

כאשר אנו חושבים על כל מיני מצבים במחשבות של ''מה היה קורה אילו...'' ניתן להחיל את כללו של רבה, המובע גם בפסקו של רבי נתן. נסתכל על המצב העכשווי, נראה ''לאן הגענו'', מה הסטטוס הנוכחי, וממנו נוכל ללמוד גם אחורנית. זו יכולה להיות גם ''טכניקת פתרון בעיות'' בכל מיני מישורים: פיזיים ורוחניים – ללמוד על העבר מתוך המצב הנוכחי.
אולי ניתן להרחיב ולהסביר, כי גישה זו שמה את ההווה במרכז, ולא "מדשדשת" בהבנת העבר שעות וימים רבים. אין עניין לפי שיטה זו, לרדת לעומקם של המצבים בעבר, לנסות לחשוב מה חשב X, מה רצה Y, אלא להסתכל היטב במצב הנוכחי, להסיק קצת אחורנית, וישר ''לקפוץ'', לחשוב ולתכנן את העתיד.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]