הרי שולחן, והרי בשר, והרי סכין ואין לנו לאכול / רפי זברגר
קידושין מו ע"א
הרקע
המשנה בדף שלנו עוסקת בשלושה דינים, כמפורט בטבלה הבאה:
הנושא
הגמרא דנה על המקרה השלישי, לאיזה מן המקרים הוא מתייחס, למקרה הראשון או השני, כמתואר בטבלה הבאה:
|
אפשרות
|
הסבר
|
קושי
|
|
מתייחס לדין הראשון
|
במקרה שאמר התקדשי לי בתמרה זו, וחזר ואמר התקדשי לי בתמרה זו – במקרה הזה, אם הייתה אוכלת את התמרה הראשונה, אז אינה מקודשת עד שיהיה באחד מן התמרים שווי של פרוטה, ורק אז מקודשת.
|
בדין הראשון במשנה פסקנו שאם יש באחד מן התמרים שווה פרוטה אז האשה מקודשת, לא משנה אם אכלה את התמר הראשון או לא. לכן – לא ייתכן שהדין השלישי ''מיוחס'' לדין הראשון
|
|
מתייחס לדין השני
|
במקרה שאמר התקדשי לי בכל התמרים (בזו ובזו ובזו) אמרנו בדין השני שאם יש בכולם שווה פרוטה אזי האשה מקודשת. מוסיף הדין השלישי שאם אכלה את התמרים , צריך שיהיה באחד מהם שווה פרוטה
|
מכיוון שבדין השני האשה מתקדשת בכל התמרים כולם, קשה, כיצד יכולה להתקדש גם בתמר הראשון שאכלה כבר, הרי לאחר שאכלה אותו, הופך התמר להיות כמו חוב שהאשה חייבת לבעל כאילו שהיא לוותה את התמר, ולמדנו שאין אפשרות לקדש אשה במִלווה?
|
אחרי ש''נתקענו'' ולכאורה אנו לא יודעים למה לייחס את הדין השלישי, אומר רבי יוחנן משפט ''מסכם מצב'' מעניין:
הרי שולחן, והרי בשר, והרי סכין ואין לנו לאכול – כלומר: הכול נמצא לפנינו, בדומה לאדם שבא לאכול, ויש לפניו שולחן, שעליו מונח הבשר וסכין לצדו, ובכל אופן אין לנו מה לאכול. כך גם אצלנו: המשנה מונחת לפנינו, אנו רוצים ''לאכול'' את המקרה השלישי, שהוא מתייחס לאחד משני המקרים שלפניו, ואין אנו מצליחים במשימה!
מהו המסר?
לפעמים, כל הנתונים קיימים לפנינו, כל העובדות וכל המסקנות, ואנו, אובדי עצות, האם וכיצד לנהוג.
הדבר נכון במצבים רבים, למשל, כאשר ילדינו נוהגים באופן מסוים, שהדרך ממנה לכאורה ברורה וידועה, הסכנה להידרדרות קיימת, ובכל אופן אנו אובדי עצות ולא פועלים ומנסים לשנות את המצב. יש להשתמש בכלים הקיימים, ואולי אף לגלות כלים חדשים ולא מקובלים, ובעזרתם לנסות ''לשנות את הגזירה''!
המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
