דברים שבלב אינם דברים / רפי זברגר

קידושין מט ע"ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו היא המשך למשנה הקודמת העוסקת באמירה של הבעל לאשה בעת הקידושין. בדף הקודם למדנו על מקרים בהם הבעל הבטיח לקדש בדבר מסוים ובסופו של דבר קידש בדבר אחר. במשנה שלנו, אנו ממשיכים ל"דיני תנאים".
אם הבעל התנה את הקידושין במצב מסוים, אשר בסופו של דבר התברר כלא נכון. כאן יש תמימות דעים, וכולם סוברים שאם התנאי לא התקיים (גם אם המציאות ''טובה'' יותר מהתנאי) – הקידושין לא חלים. מספר דוגמאות מהמשנה: 



המשנה מסיימת בתוספת חשובה: ובכולם, אף על פי שאמרה: בליבי היה להתקדש לו- אף על פי כן אינה מקודשת. למרות שהאשה מסכימה בליבה לקבל את המצב השונה מכפי שהובטח בעת הקידושין – "לא עוזר", והאשה אינה מקודשת.   
 

הנושא

הגמרא מספרת סיפור על אדם שמכר קרקע בחוץ לארץ, כיוון שבכוונתו הייתה לעלות לארץ ישראל, אך בעת המכירה, לא סיפר המוכר לקונה את המניע למכירה. בסופו של דבר, החליט המוכר שלא לעלות לארץ, ונשאר ללא קרקע. 
פסק רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים. אם המוכר היה מתנה עם הקונה, שכל פעולת הקנין מקורה ברצונו לעלות לארץ ישראל, ובסופו של דבר לא עלה – במקרה זה, אמנם המכירה בטלה.     אך מכיוון שבמקרה שלנו, המוכר ''שמר את הסיבה בבטן'', לא סיפר לקונה מדוע ולמה מוכר את הקרקע, במקרה זה – המכירה חלה בכל מקרה, גם אם המוכר נשאר בחוץ לארץ, כל זאת עקב הכלל: דברים שבלב אינם דברים. 
 

מהו המסר?

ניתן להסיק מן הכלל דברים שבלב אינם דברים גם להיבטים נוספים, מלבד דיני קנין. 
אם יש דברים המציקים לאדם, עדיף להוציאם החוצה ולא ''להשאירם בבטן''. דברים הנשארים בבטן, אינם דברים המקבלים יחס כפי שצריך באמת לקבל, ובסופו של דבר יכולים להתעצם, ולגדול הרבה מעבר לפרופורציות שהיו בהתחלה.    לכן למשל, כדאי מאוד להורים, לחוש ולהבחין מתי יש ''דברים שבלב'' אצל הילד, לנסות לדובב אותו כדי ''לשחרר לחץ'', לנסות ''לסגור את הנושא'' ולא להשאיר משקעים ''בתוך הבטן'', אשר עלולים לפרוץ ולצאת החוצה זמן רב לאחר מכן. 
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]