מנין לזקן שלא יטריח / רפי זברגר

קידושין לג ע"א

הקדמה

בדף הקודם התחלנו לדון במצוות כיבוד ''זקן''. בלשון חכמים, ''זקן'' הכוונה לתלמידי חכמים (''זקן'' – זה קנה חכמה). במסגרת הגדרות המצווה דנה הגמרא במספר נושאים, למשל:
א. האם יש מצוות ''זקנים'' גם בכסף? בדף הקודם הגדרנו כיצד מכבדים את ההורים (מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא), פעולות הדורשות הוצאה ממונית (הגמרא דנה לעיל, האם הבן מחויב להוציא מכספו, או יכול להשתמש בכספי ההורים), עתה שואלת הגמרא, האם צריך גם לכבד גם את הזקנים בכסף?
ב. האם יש מצוות יראה כלפי ה''זקנים'' גם במקומות ''פחות מכובדים'' כמו בית הכיסא (שירותים) או בית המרחץ?
ג. מהו המרחק המינימלי בין התלמיד ל''זקן'' ממנו מתחילים חובות כיבודם?. 
 

הנושא

למדנו כי יש להדר ולכבד את ה''זקנים'' (תלמידי חכמים) ולעמוד בפניהם. 
אומר רבי שמעון בן אלעזר: מנין לזקן שלא יטריח? כלומר, למרות שיש מצווה לאנשים לכבד את הזקן, יש גם ''ענין'' שהזקן ישתדל שלא להטריח יותר מידי את האנשים, לעמוד בפניו פעמים רבות. מוכיח זאת רבי שמעון מהפסוק בפרשת קדושים (ויקרא י''ט, ל''ב): מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י הֽ'. מתוך סמיכות המילים זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ, לומד רבי שמעון כי גם הזקן צריך ''לפחד" מבורא עולם הצופה ומביט, ויודע, מהן כוונותיו האמתיות של ה''זקן''.
  

מהו המסר?

אנו לומדים מתוך הלכה זו של רבי שמעון, כי גם אם ''מגיע לנו'', יש עניין לא להגזים. ''מגיע'' לזקן כי יעמדו בפניו, אך למרות זאת, חלה עליו חובה לדאוג שלא להגזים יותר מידי ''בהפעלת'' זכות זו.
יש אנשים המקפידים כל הזמן להזכיר לכולם כי ''מגיע להם'' כל מיני זכויות. הם דורשים ותובעים את ה''מגיע להם''.
זו אינה תכונה ''יפה''. אדם צריך להשתדל להימנע מכך, ולחפש דווקא כל הזמן, איך לתת לאחרים, לתרום ולהושיט יד מסייעת לכל נדרש, ולהמעיט כמה שאפשר לקבל.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]