אין למדין מן הכללות / רפי זברגר

קידושין לד ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף כ''ט. את הכללים הבאים: כל מצוות עשה שהזמן גרמא – אנשים חייבים ונשים פטורות, וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא – אחד האנשים ואחד הנשים חייבים. 
מצוות עשה שהזמן גרמא – היא מצוות עשה [לעשות משהו] התלויה בזמן. כגון: מצווה לשבת בסוכה בחג סוכות. מצווה לאכול מצה בערב הראשון של פסח, לולב, שופר וכו' - נשים פטורות מקיום מצוות אלו. 
מצוות עשה שלא הזמן גרמא – הן מצוות עשה שאינם תלויות בזמן, כגון: לקבוע מזוזה בפתח הבית ובכניסה לחדרים השונים, קביעת מעקה בבית, להחזיר אבדה לבעליה, מצוות שילוח הקן ועוד – מצוות אלו חלות גם על הנשים. 
 

הנושא

שואלת הגמרא האם הכללים הללו באמת חד משמעיים? ישנן שתי קבוצות של מצוות הסותרות את הכללים:
א. מצוות אכילת מצה בפסח, מצוות שמחה בחג (סוכות) ומצוות ''הקהל'' [מצווה לעלות לירושלים כל שנה שמינית – שנה אחרי שנת השמיטה] הינן מצוות עשה התלויות בזמן [הזמן גרמא], ובכל אופן נשים חייבות במצוות אלו. 
ב. מצוות תלמוד תורה, מצוות פריה ורביה [להוליד ילדים] ומצוות פדיון הבן [לפדות את הבן הבכור מידי הכוהנים] – הינן מצוות שלא הזמן גרמא, ובכל אופן נשים אינן מחויבות במצוות אלו. 
רבי יוחנן עונה על שתי השאלות, בעזרת עיקרון קצת ''מפתיע'': אין למדים מן הכללות, אפילו במקום שנאמר בו ''חוץ''. משמעות העיקרון: בעצם, אין כללים בחז''ל. גם אם אמרנו את המלה כל [למשל: כל מצוות עשה שהזמן גרמא – נשים פטורות] אין זה מהווה כלל המתקיים בכל מקרה. אפילו אם סייגנו את הכלל ואמרנו חוץ , כמו למשל בכלל: בכל מערבין [עירובי חצרות בשבת] ומשתתפין [שיתופי מבואות בשבת], חוץ מן המים ומן המלח. למרות שהמשנה נקטה בלשון כלל, ולמרות שיש יוצאים מן הכלל כבר במשנה, יש יוצאים מן הכלל נוספים, כמו פטריות, אשר גם בהם אין מערבים ובכל אופן לא ציינה אותם המשנה. 
  

מהו המסר?

מדוע באמת אין כללים. מדוע כאשר המשנה מציינת במפורש מילת כלל [כל], עדיין אומר רבי יוחנן שאין למדים ואין מסיקים מסקנות מן הכלל?
אולי ניתן לומר שאנו לומדים בעיקרון זה מידת צניעות וענווה. הכיצד? בעצם, אמירת כלל הינה ''מחייבת'' וגורפת. אדם הקובע קביעה נחרצת כמו ''כלל כללי'' אומר לנו: אני יודע ומכיר את כל המקרים בעולם, אין אף מקרה היוצא מן הכלל שאני אמרתי. יש באמירה זו מעט יוהרה, לכן אומרים לנו חכמים – אל לנו להתנהג באופן זה, גם אם נקבנו בלשון של כלל, אין זה מחייב שאין לנו יוצאים מן הכלל שלא היינו מודעים עליהם. – אין למדים מן הכללות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]