הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מחלוקת אמוראים כמחלוקת תנאים - כמי ההלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קנג ע"א-ע"ב
מתני'. לא כתב בה שכיב מרע,
הוא אומר שכיב מרע הייתי,
והן אומרים בריא היית -
צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, דברי ר"מ;
וחכ"א: המוציא מחברו עליו הראיה.
גמ'. ההוא מתנתא דהוה כתב בה: כד הוה קציר ורמי בערסיה, ולא כתב בה: ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנג עמוד ב
אמר רבה: הרי מת, והרי קברו מוכיח עליו.
אמר ליה אביי: השתא ומה ספינה שרובן לאבד - נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים,
חולין שרוב חולין לחיים - לא כל שכן.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כמאן אזלא הא שמעתא דרבה? כר' נתן; דתניא מי מוציא מיד מי?
הוא מוציא מידיהן בלא ראיה,
והן אין מוציאין מידו אלא בראיה, דברי רבי יעקב;
רבי נתן אומר: אם בריא הוא - עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע,
אם שכיב מרע הוא - עליהן להביא ראיה שבריא היה.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים:
מתני'. לא כתב בה שכיב מרע,
הוא אומר שכיב מרע הייתי,
והן אומרים בריא היית -
צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, דברי ר"מ;
וחכ"א: המוציא מחברו עליו הראיה.
אם הרישא לא היתה "דברי רבי מאיר" אלא "תנא קמא" יתכן שאף אז היינו קובעים שתנא קמא הוא רבי מאיר, ובכל מקרה הלכה צריכה להיות כחכמים נגד תנא קמא ונגד רבי מאיר.
1.1
אבל אם נאמר שהכלל הוא שהלכה כתנא קמא גם נגד חכמים אזי ברור מדוע נאמר במשנתנו דווקא "רבי מאיר".
2.
מקרה ובו שיטת רבה:
גמ'. ההוא מתנתא דהוה כתב בה: כד הוה קציר ורמי בערסיה, ולא כתב בה: ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנג עמוד ב
אמר רבה: הרי מת, והרי קברו מוכיח עליו.
3.
אביי חולק על רבה:
אמר ליה אביי: השתא ומה ספינה שרובן לאבד - נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים,
חולין שרוב חולין לחיים - לא כל שכן.
4.
קביעת רב הונא בריה דרב יהושע:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כמאן אזלא הא שמעתא דרבה? כר' נתן; דתניא מי מוציא מיד מי?
הוא מוציא מידיהן בלא ראיה,
והן אין מוציאין מידו אלא בראיה, דברי רבי יעקב;
רבי נתן אומר: אם בריא הוא - עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע,
אם שכיב מרע הוא - עליהן להביא ראיה שבריא היה.
רבה מתאים לשיטת רבי נתן בברייתא, ואביי מתאים לשיטת רבי יעקב [התנא קמא באותה ברייתא].
5.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קנג עמוד ב:
חולים שרוב חולים לחיים - כדתנן (גיטין שם /דף כ"ח/) המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים לא כל שכן דנימא עמד וחזר בו
ומיהו (רבא) [רבה] לא הדר ביה
וקי"ל כוותיה דשמעתיה כרבי נתן אזלא
דקי"ל כוותיה כדאמרי' בעלמא (ב"מ דף קיז:) ר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא.
מכיוון שבברייתא הלכה כרבי נתן נגד רבי יעקב [כי כך הוא הכלל שבדרך כלל הלכה כרבי נתן נגד תנא שחולק עליו [גם נגד רבים?] - לכן גם בסוגייתנו הלכה כרבה - שסובר כרבי נתן - נגד אביי.
6.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה כז:
מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה שצוה בו מת ואין העדים מצויין לשאול להם, אף על פי שהרי זה המצוה מת, הרי המתנה בטילה, שאין מיתתו פ ראיה, שמא מחולי שנתן בו המתנה נרפא ואחר כך חלה חולי אחר ומת, לפיכך הנכסים בחזקת היורשין, עד שיביא ראיה שמתוך החולי הזה שנתן בו מתנה זו מת.
6.1
הגהות מיימוניות הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה כז:
[פ] וכ"פ ר"י אלפס שאין הלכה כרבא דאמר הרי קברו מוכיח עליו דהא אוקימנא התם הא דרבא כר' נתן ור' נתן כר"מ שהוא יחיד
אלא כדאקשי ליה אביי ומהספינה שרובה לאבוד נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרוב חולים לחיים לכ"ש וכ"פ ס"ה ולשון העמוד
אבל רשב"ם כתב דקי"ל כרבא וכרבי נתן
וכן ראב"ן ראבי"ה כדפירש לקמן ספ"ט וכן מוכח בס' חפץ כרבא ע"כ:
הוא - על סמך הרי"ף - חולק על הרשב"ם ופוסק כאביי.
הנימוק הוא, שרבי נתן באותה ברייתא סובר כרבי מאיר במשנתנו [כך אומרת הגמרא להלן בבבא בתרא דף קנד],
והרי הלכה צריכה להיות כחכמים נגד רבי מאיר במשנתנו.
לכן מובן מדוע רשום במשנתנו "רבי מאיר" ולא סתם תנא קמא ללא שם - ראה לעיל סעיף 1+1.1.
7.
עד כאן אפשר לסכם ולומר:
לפי הרשב"ם פוסקים כרבה בסוגייתנו וכרבי נתן - בברייתא - נגד חכמים במשנתנו וגם נגד רבי יעקב בברייתא, וגם נגד אביי בסוגייתנו.
8.
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ט סימן לב:
"אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו אמר ליה אביי השתא ....
הלכך לדברי רב הונא ורבה דאמרי ראיה בעדים קם ליה ר' נתן כר' מאיר ור' יעקב כרבנן הילכך ליתא לדרבה דאמר הרי מת והרי קברו מוכיח עליו דשמעתיה כר' נתן אזלא ולית הלכתא כוותיה "
עד כאן הרא"ש מסביר כרי"ף שההלכה לא כרבה וכלעיל בסעיף 6.1.
9.
וממשיך הרא"ש:
"ונראה מתוך דברי רב אלפס ז"ל דגריס רבא בההוא עובדא דלעיל ואי אפשר דע"כ גרס רבה שהיה רבו של אביי ובא המעשה לפניו והשיב אביי תלמידו על דבריו
ואי אפשר לגרוס רבא דאביי מלך תחילה ובימיו לא בא הוראה ומעשה לפני רבא שהיה צריך אביי להשיב עליו
אלא לפני אביי היו באין כל ההוראות ורבא היה משיב על דבריו
הלכך נראה דרבה חזר בו מההיא דלעיל דסבר כר' נתן דאל"כ הוה אמר ראיה בקיום השטר כי היכי דליתוקים מילתייהו דר"מ ורבנן כר' נתן:"
בגמרא בסוגייתנו הגירסא היא "אמר רבה", הב"ח גורס "אמר רבא" [וכן ברבנו גרשום]. אומר הרא"ש שהרי"ף גורס "רבא", והרא"ש טוען שלא יתכן.
והסיבה היא: שתמיד אביי מובא בגמרא לפני רבא [אביי היה מבוגר מרבא - ושניהם -תלמידי רבה],
[לא דנתי בסיומת דבריו של הרא"ש].
9.1
אמנם נראה שעל זה אפשר לטעון [כפי שכבר הבאנו בדפים הקודמים], שכאשר חכם אחד מגיב על דברי חברו בודאי שדברי רבא יכולים וצריכים להימסר לפני דברי אביי, מפני שאביי מגיב על דבריו.
9.2
אולם הרא"ש טוען כאן דבר חדש: כאן לא מדובר באמירה הלכתית אלא מעשה בפועל שבא לדיון הלכתי, וזה לא יתכן שיביאו מקרה לצורך פסיקה לפני רבא ולא לפני אביי, ולכן - אומר הרא"ש - שצריך לגרוס כאן "רבה".
10.
חידוש: מחלוקת בסוגיה כמי פוסקים – כרבה [או רבא] או כאביי.
כעיקרון - בין רבא ואביי הלכה כרבא [חוץ מיע"ל קג"ם – הלכה כאביי], לפי זה אם נגרוס "רבא" בסוגייתנו ההלכה צריכה להיות כרבא [כמו הרשב"ם, שפוסק כדעה החולקת על אביי, למרות שגורס "רבה"].
11.
מצד שני אם גורסים "רבה", נוצרת בעיה כמי פוסקים.
מצד אחד רבה היה רבו של אביי ואין הלכה כתלמיד בפני הרב [ובודאי לא כאשר שניהם דנו יחדיו בנושא].
מצד שני – הלכה כבתראי=כאחרון, ולכן צריך להכריע כאביי מול רבה.
אמנם קיימת מחלוקת פוסקים כללית אם הכלל של "הלכה כבתראי" מתחיל בתקופת אביי ורבא – כולל אותם, או שמא הלכה כבתראי – רק אחרי דור אביי ורבא.
12.
מסקנה: מי שסובר שגורסים כאן "רבה" ופוסק כאביי – סובר שהלכה כבתראי, וכלל זה כולל את אביי ורבא.
מי שגורס "רבה" ופוסק כרבה [רשב"ם] - סובר, שאין הלכה כתלמיד [אביי] בפני הרב. והכלל של "הלכה כבתראי" תקף רק לגבי חכמים שחיו אחרי דורם של אביי ורבא.
[ראינו שהרשב"ם פוסק כרבה מנימוק אחר – כר' נתן...]
13.
דברינו בסעיפים הקודמים מתאימים לפי ההנחה שכאשר יש מחלוקת אמוראים כמחלוקת תנאים הרי שפוסקים לפי כללי ההכרעה בין האמוראים!
14.
לגבי האמור בסעיף 13 נראה לי לומר ["חידוש"]: יש הבדל אם מחלוקת האמוראים היא כמחלוקת התנאים היא על סמך הבנת הסוגיות השונות על ידי הפוסקים,
או כשמדובר שהגמרא [או אמורא מסויים - כבסוגייתנו] קובעת שמחלוקת האמוראים מתאימה למחלוקת התנאים. יתכן שאז הכלל הקובע ישתנה.
14.1
לאור הנ"ל יש לשאול מדוע לעיל רב הונא בריה דרב יהושע ניסח "כמאן אזלא הא שמעתא דרבה? כר' נתן; דתניא..." ולא אמר "כתנאי".
14.2
ואולי הוא ניסח כך כדי לקבוע שהלכה כרבי נתן וכרבה - כשיטת הרשב"ם לעיל בסעיף 5.
