הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"למימרא"; "רב... אמר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קמז ע"ב - קמח ע"א
אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה,
יאכל פלוני פירות דקל זה - לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו,
תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו.
למימרא, דסבר ר"נ: מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע,
והא אמר רבא אמר רב נחמן:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמח עמוד א
שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני - הלואתו לפלוני, ואף על גב דליתיה בבריא!
רב פפא אמר: הואיל ויורש יורשה.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא,
וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: מנה לי בידך תנהו לפלוני, במעמד שלשתן - קנה.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב נחמן:
אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה,
יאכל פלוני פירות דקל זה - לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו,
תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו.
2.
הגמרא מסיקה כלל הלכתי מדברי רב נחמן:
למימרא, דסבר ר"נ: מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע,
3.
הגמרא מקשה מדברי רב נחמן על דברי נחמן עצמו:
והא אמר רבא אמר רב נחמן:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמח עמוד א
שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני - הלואתו לפלוני, ואף על גב דליתיה בבריא!
4.
תרוץ א' - של רב פפא - ליישב את הקושיה לעיל בסעיף 3:
רב פפא אמר: הואיל ויורש יורשה.
5.
תרוץ ב' - של רב אחא בריה דרב איקא - ליישב את הקושיה לעיל בסעיף 3:
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא,
וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: מנה לי בידך תנהו לפלוני, במעמד שלשתן - קנה.
6.
האם יש מחלוקת בין שני התרוצים?
בדרך כלל מקובל להבחין בין שני ניסוחים:
6.1
"אמר רב..." + "אמר רב..." [לא באותו משפט] - המשמעות היא, ששני ההסברים/התרוצים הם הסברים שונים שאינם חלוקים ביניהם.
6.2
"אמר רב..." + "ורב... אמר...", או: "רב אמר..." בלי הקידומת של "ו" [לא באותו משפט] - המשמעות היא, שההסברים/התרוצים חלוקים ביניהם.
6.3
בסוגייתנו מובא ניסוח נוסף [שלישי]:
רב פפא אמר: הואיל ויורש יורשה.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא,
שני התרוצים מנוסחים "רב... אמר" [אמנם בלי "ו" בהסבר השני - דברי רב אחא].
7.
לפי האמור לעיל נראה שההסבר בסוגייתנו הוא כך: אם היתה הגמרא פותחת את תרוצו של רב פפא "אמר רב פפא..." ואחר כך את דברי רב אחא "רב אחא... אמר" [גם בלי "ו"] היה משמע שרב אחא בא לחלוק על רב פפא. לכן הגמרא שינתה, וגם את דברי רב פפא פתחה באותו סגנון: "רב פפא אמר..." כדי ללמדנו ששני התרוצים לא חולקים זה על זה.
8.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק י הלכה ב:
וכן שכיב מרע שאמר א הלואה או פקדון שיש לי ביד פלוני ב תנו אותה לפלוני דבריו קיימין ואין צריך למעמד שלשתן, וכן אם אמר תנו שטר פלוני לפלוני זכה במה שיש בשטר, וכאילו כתב ומסר אף על פי שלא משך השטר ואין היורש יכול למחול שטר זה שנתן במתנת שכיב מרע, ומפני מה המוכר או נותן שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו היורש מחול ג ושכיב מרע שנתן שטר חוב אין היורש יכול למחול, מפני שקנין הראיה בשטר מדבריהם לפיכך היורש עדיין זה השטר שלו הוא מן התורה ומוחלו, ומתנת שכיב מרע אף על פי שהיא מדבריהם עשו אותה כשל תורה, וכאילו קנה ממון שבשטר מן התורה והגיע לידו ולא נשאר ליורש בו קנין, ולפיכך אינו מוחל...
לכאורה משמע מהרמב"ם שהפרוש השני לא חולק על הפרוש הראשון, אלא רק מוסיף אפשרות כיצד שכיב מרע יכול להקנות "הלוואה". שהרי הרמב"ם מדגיש "ואין צורך למעמד שלשתן", כלומר, לא צריך את ההסבר השני [אבל בוודאי שניתן לבצעו].
9.
בקשר לדין הראשון של רב נחמן [בסוף בבא בתרא דף קמז עמוד ב] - ולאמור לעיל בסעיף 2 לגבי הביטוי "למימרא":
9.1
משמעות הביטוי היא הסקת מסקנה עקרונית מתוך דבריו לצורך קושיה. ביטוי דומה מצוי בש"ס - "אלמא".
9.2
בדרך כלל הביטוי "למימרא" בש"ס נועד להציג סתירה בהצגת שיטות שונות.
אומר ה"יד מלאכי" [שפז]: אם הנוסח הוא: "למימרא דסבר....רב..." משמע שאין הלכה כמותו.
9.3
ואם הנוסח הוא: "למימרא...[בלי שם החכם]" – כך ההלכה. ואם נאמר שכל "אלמא" – כך ההלכה, ברור ההבדל בין שני הביטויים.
10.
לפי האמור בסעיף 9.2 יוצא שדינו של רב נחמן בסעיף 1 לא נפסק להלכה.
10.1
אבל:
ר"י מיגאש מסכת בבא בתרא דף קמח עמוד א:
נמצא עכשיו שזה שאמרנו מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע וכו' הלכה היא וכל מה שהבריא יכול להקנות בקנין שכיב מרע יכול להקנות בצואה ואפילו בלשון יטול וינתן ומאי דדמי ליה כדקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ומה שאין הבריא יכול להקנות כגון דבר שלא בא לעולם או דבר שאין לו ממש ואין לו גוף מצוי בעולם. גם ש"מ אין יכול להקנותו כלל.
הלכה ככלל המובא בסוגייתנו אחרי הביטוי "למימרא" ולא כמסקנתנו לעיל בסעיף 10.
11.
ואפשר להסביר: מכיוון שבסוגייתנו שני האמוראים מהדורות האחרונים [רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא] יישבו את הסתירה בין שני הדינים של רב נחמן משמע, שהם פוסקים גם את דינו הראשון של רב נחמן שמובא לעיל בסעיף 1.
