מומי העדר חושים
בבא בתרא קמו ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה".
פירש רשב"ם:
"שאמרו לו אשתו תותרנית היא - חולי הוא שאינה יכולה להריח ומום שבסתר הוא ותנן בהמדיר בכתובות (דף עב:) המקדש את האשה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה כו' עד וחכ"א במה דברים אמורים במומין שבסתר כו' וזה האיש לא קבל עליו את המומין ואם קדשה סתם וכנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא בלא כתובה ומיהו גט בעיא כדמפרש בגמרא בפרק המדיר".
כלומר שאם אינה יכולה להריח נחשב לה הדבר למום. וזאת למרות האמור במשנה (כתובות ז משנה ז, וקידושין ב משנה ה) "כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים", ומום זה אינו פוסל בכהנים.
וכך כתב בפתחי תשובה אה"ע סימן לט סוף ס"ק ב'. אך המשיך שלפירוש ר"ת אין ראיה, והוא בתוספות בע"ב: "נכנס אחריה לחורבה לבודקה - פירש רבינו יעקב דבארוסה מיירי ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה תותרנית ישאנה".
וכן כתב הבית שמואל סימן צ ס"ק כב: "ובאמת לא מצינו דתותרנית הוא מום, ואפשר דאיירי בהתנה כן בפירוש".
ומה דין אשה שאינה שומעת אך מדברת, או ששומעת אך אינה מדברת?
בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה קמא אבן העזר סימן נג) הביא כמה סברות לומר שאם אינה שומעת ומדברת זהו מום, למרות שסתם חרש גם אינו שומע וגם אינו מדבר.
הוא לא עסק בדין שומעת שאינה מדברת, כי לא זה היה המעשה אצלו.
ויש קצת ראיה לשומעת שאינה מדברת ממסכת כתובות דף עה ע"א: "א"ר חסדא: קול עבה באשה - ה"ז מום, שנאמר: (שיר השירים ב, יד) כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה". קל וחומר בחסר הקול לגמרי, דלא קרינן הכא כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב.
וראיה לכך שניתן ללמוד העדר קול מקול גרוע, במסכת נדה דף לא ע"ב: "מפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב? זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, שנאמר : (שיר השירים ב, יד) כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".
ופירש רש"י: "עצם - כשמכין בו קולו, נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע".
והערוך לנר כתב: "רש"י פירש עצם כשמכין בו קולו נשמע. ולענ"ד יש לפרש ג"כ דעצם נעשה ממנו כלי נגון שקולו ערב כדאמרינן (קנין פ"ג מ"ו) שני שוקיו שני חלילין. אבל מאדמה לא נעשה כלי נגון".
מדברי שני הפירושים למדנו שקול גרוע בא מחוסר קול וחשוב כמוהו.
