לא נישאו אלא להגון להן
בבא בתרא קיט ע"ב
"צדקניות הן - שלא נישאו אלא להגון להן. תני רבי אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה".
ופירש רשב"ם: "לא נישאת פחותה מארבעים - שהיו מצפות להגון להן".
וקשה, אם בני דודיהן לא היו הגונים להן, למה נישאו להם ככתוב: (במדבר לו, יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים. ואם היו ראויים להן, למה לא נישאו להם עד עתה, הרי ודאי הכירו את הקרוביהן?
וכן קשה, מדוע נצרכו רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף (במדבר לו, א) לקבול אל משה בחששם על בנות צלפחד – וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ (במדבר לו, ג). היות שהן מצפות להגון להן, יועילו נא בני דודיהן ההגונים להמציא את עצמם בפני בנות דודם, וישאום, ובכך יפוג החשש מעצמו!
עוד קשה, בין למאן דאמר "מקושש זה צלפחד" (שבת דף צו ע"ב), ובין למאן דאמר שהיה מהמעפילים (שם צז ע"א), סוף סוף עבריין היה. וכיצד דוקא ממנו יצאו אותן צדקניות שבדור?
אלא שעד לשעה שֶׁקָּבְלוּ מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף טרם היו הגונים להן, ולכן סירבו בנות צלפחד להנשא להם. שכן מעלת בנות צלפחד היתה שבחכמתן לא הסכימו לדין המוקשה בעיניהן, ומצד שני גם לא מרדו במשה ובתורתו. הן עמדו והסבירו את טענותיהן, עד שהודו להן מן השמים. ומידה זו דוקא מאביהן קיבלו. אלא שבעוד שהוא הלך אחר דעתו ומרד, הן תיקנו את מידתו ולא מרדו מדעתן בטרם עת, עד שמשכו עמן את כל ישראל. ורק כאשר גם בני יוסף עשו כמותן, ובאו למידת הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ (מסכת אבות פרק ו משנה ו), נתעלו ונעשו הגונים וראויים לבנות צלפחד.
והענין מבואר בשמותיהן. כי כל שמותיהן מורים על תנועה: מַחְלָה מלשון מחול, וְנֹעָה מלשון תנועה, חָגְלָה מלשון לחוג, מִלְכָּה מלשון ללכת, וְתִרְצָה מלשון ריצה. נוגדות היו בטבען לעמידה במקום, ומשנסות היו את מותניהן ופועלות עד לבירור האמת ועשיית הצדק.
ושם אביהן צְלָפְחָד מורה על צל פחד (מאור ושמש סוף פרשת מסעי), כי ההליכה בטרם עת, ואכילת הפגה בטרם הבשלתה (צדקת הצדיק אות מו), אינה מצלחת וקופאת כצל פחד. וככתוב במעפילים: (במדבר יד, מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. ואילו בנותיו המשיכו בדרכו אך תיקנוה. הן השתמשו במידת הביקורת כאביהן, אך לא לחטא ומרידה, אלא לתיקון הכלל.
דבר אחר:
עוד יש לשאול מה מיוחד בשנת הארבעים דוקא שעד אז לא נשאת אפילו קטנה שבהן? והיינו כולן שהרי: "תנא דבי רבי ישמעאל: בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ותהיינה, הויה אחת לכולן" (בבא בתרא דף קכ ע"א).
ועוד קשה על מאמר יהודה בן תימא "בן ארבעים לבינה" (אבות פרק ה, כא) ולא חילק בין איש לאשה. תינח איש שהוא חסר בינה בטרם מ', אבל אשה כבר כשהיא בת י"ב שנה יש בה כבר בינה יתירה, כדברי רב חסדא במסכת נדה דף מה ע"ב: "מאי טעמיה דרבי - דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע - מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש".
אלא שהיא הנותנת, עד מ' שנה היו בנות צלפחד מצפות להגון להן שיהא כמותן בעל בינה יתירה. ורק כשבאו לכלל מ' שנה באו לכלל בינה אמיתית, שאין להתחכם יותר מדי בבינה יתירה אלא די בבינה פשוטה כמות שהיא, שגם בני דודיהן ניחונים בה. וגם הבינו דבר מתוך דבר, שאם לא ינשאו מעתה, לא יעמידו דורות לירושת נחלת אביהן.
