לא נישאו אלא להגון להן
בבא בתרא קיט ע"ב
"צדקניות הן - שלא נישאו אלא להגון להן. תני רבי אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה".
ופירש רשב"ם: "לא נישאת פחותה מארבעים - שהיו מצפות להגון להן".
וקשה, הרי לבסוף נישאו לבני דודיהן, ככתוב: (במדבר לו, יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים. וכיצד זה לא מצאו את אותם ההגונים להם בכל אותן השנים, הלא אלו הם הקרובים אליהן ביותר?
עוד קשה, מדוע רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף (במדבר לו, א) קָבְלוּ אל משה בחששם על בנות צלפחד – וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ (במדבר לו, ג). כיון שמצפות הן להגון להן, וכיון שבני דודיהן הגונים להם, יועילו נא להמציא את עצמם בפני בנות דודם, וישאום, ובכך יפוג החשש מעצמו!
עוד קשה, בין למאן דאמר "מקושש זה צלפחד" (שבת דף צו ע"ב), ובין למאן דאמר שהיה מהמעפילים (שם צז ע"א), סוף סוף עבריין היה. וכיצד דוקא ממנו יצאו אותן צדקניות שבדור?
אלא מכאן שעד לשעה שֶׁקָּבְלוּ מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף טרם היו הגונים להן, ולכן סירבו בנות צלפחד להנשא להם. שכן מעלת בנות צלפחד היתה שבחכמתן לא הסכימו לדין המוקשה בעיניהן, ומצד שני גם לא מרדו במשה ובתורתו. הן עמדו והסבירו את טענותיהן, עד שהודו להן מן השמים. ומידה זו דוקא מאביהן קיבלו. אלא שבעוד שהוא הלך אחר דעתו ומרד, הן תיקנו את מידתו ולא מרדו מדעתן בטרם עת, עד שמשכו עמן את כל ישראל. ורק כאשר גם בני יוסף עשו כמותן, ובאו למידת הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ (מסכת אבות פרק ו משנה ו), נתעלו ונעשו הגונים וראויים לבנות צלפחד.
והענין מבואר בשמותיהן. כי כל שמותיהן מורים על תנועה: מַחְלָה מלשון מחול, וְנֹעָה מלשון תנועה, חָגְלָה מלשון לחוג, מִלְכָּה מלשון ללכת, וְתִרְצָה מלשון ריצה. נוגדות היו בטבען לעמידה במקום, ומשנסות היו את מותניהן ופועלות עד לבירור האמת ועשיית הצדק.
ושם אביהן צְלָפְחָד מורה על צל פחד (מאור ושמש סוף פרשת מסעי), כי ההליכה בטרם עת, ואכילת הפגה בטרם הבשלתה (צדקת הצדיק אות מו), אינה מצלחת וקופאת כצל פחד. וככתוב במעפילים: (במדבר יד, מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. ואילו בנותיו המשיכו בדרכו אך תיקנוה. הן השתמשו במידת הביקורת כאביהן, אך לא לחטא ומרידה, אלא לתיקון הכלל.
