בדיקות אמינות / רפי זברגר

בבא בתרא קמו ע''א-ע"ב

הקדמה

בדף הקודם הכרנו את מושג השושבין, שהוא מתנות שאדם נותן לחברו המתחתן, ובכך בעצם ''מחייב'' את חברו להשיב לו כגמולו כאשר הוא יתחתן. 
המשנה בתחילת הדף דנה בנושא סבלונות. סבלונות הם גם מתנות, אך של החתן לאחר שקידש את האשה. 
כלשונו של הרשב''ם במשנה: מנהג חתנים לאחר קדושין. למחרת, שולח לבית חמיו לכבוד אשתו, תכשיטין ומיני פירות וכדי יין וכדי שמן, ופעמים אוכל שם עמה. 
הגמרא הביאה סיפור שסיפר רב יהודה בשם רב על מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו "סבלונות חדשים'' (יין, שמן וכלי פשתן) בעצרת (בחג שבועות) והגמרא אמרה באחד מהסבריה, כי רב יהודה בא לחדש לנו ''חשיבותה דארץ ישראל'' – בכך שיש כבר בחג שבועות, עונה מוקדמת יחסית, פירות חדשים אשר גדלו באותה שנה.  
 

הנושא

בהמשך לאותו סיפור, ממשיכה הגמרא להביא סיפור נוסף של רב יהודה בשם רב (כזכור, הגמרא אסוציאטיבית, והקשר בין סיפור זה לקודמו, הוא רק במי שסיפר את הסיפור):
מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה;
תותרן, הוא אדם שאינו מסוגל להריח. זהו ''מום נסתר'', שהרי אין אפשרות לראות על בן אדם אם הוא ''סובל'' ממום זה. בסיפורו של רב יהודה בשם רב, מדובר באדם שקידש את אשתו בלא ידיעה אם יש לה מומים נסתרים (בלשון הגמרא ''קדשה סתם'', ולא התנה שהוא מקדש על מנת שאין לה מומים נסתרים). הדין במקרה שהבעל "מקדש סתם", ולאחר מכן מתגלה ''מום נסתר'', שהבעל יכול לגרשה ולא חייב לתת לה את דמי הכתובה. 
לאחר הקידושין ולפני הנישואין (חופה) אמרו לבעל, כי האשה תותרנית. ביקש לבדוק זאת, והלך אחריה ל''חורבה''. 
אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל, אמרה ליה: מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה! 
לקח הבעל צנון בהסתר בלא שאשתו ראתה. בעודם הולכים בחורבה, ביקש לבדוק את חוש הריח שלה ואמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל (כנראה שהלכו בגליל). ענתה לו אשתו בבדיחות הדעת: מי ייתן לנו מתמרים של יריחו ואוכל אותם. כלומר, היא הבינה שהיא ''נמצאת במבחן'', וענתה לו כי היא מריחה תמר (כנראה שהיה באמת תמר איתם).
באותה שעה: נפל עלה חורבה ומתה. (נפילת החורבה אינה קשורה לסיפור הבדיקה הקודמת לנפילה!).
השאלה העומדת על הפרק: האם בכניסה אחריה לחורבה, בעצם הביא אותה ''תחת חופתו'' וביצע את פעולת הנישואין, ובכך בעצם הפך אותה להיות אשתו גמורה, עד כדי שיוכל לירש אותה, או שמא לא. 
פסקו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה, מתה - אינו יורשה. 
מכיוון שכל מטרת הבעל לבדוק, כך שאם יימצא שהיא אמנם תותרנית, לא ירצה להינשא לה, אלא יבקש לגרשה. 
לאור זאת, אין אפשרות לקרוא לשהייה משותפת שלהם בחורבה נישואין, ולכן אינו יורש אותה.  
 

מהו המסר?

בסיפור זה הכרנו את "שלב הבדיקה" של הבעל. במקרה זה אולי ניתן ''להצדיק'' את בדיקת הבעל, אם אמנם מום כזה מפריע לו לחיות עם אשה במשך כל החיים.
אם נתייחס לפעולת הבדיקה באופן כללי, נוכל לומר שבדיקות חוזרות ונשנות בין בני זוג, או בין הורים וילדים אינם משקפים ''מערכת יחסים בריאה''. אדם החושש כל הזמן כי בן זוגו או ילדו, עושה דברים שאינם לרוחו, והוא בודק השכם והערב האם אמנם כך קרה או לא, מעיד על יחסי אי אמון, וחשדנות גדולה בין הצדדים.
השאיפה של כולנו צריכה לחיות חיי אמון בין הצדדים, יחסים בהם אחד סומך על השני, ומוכן לקבל לפעמים גם התנהגות שאינם תואמת לרוחו ורצונו, הכול מתוך כבוד ואהבה הדדיים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]