וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן
סוטה לד ע"ב
"(במדבר יג, כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב: (במדבר יד, כד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וגו'".
על סמך גמרא זו כתב הרמ"א בשו"ע או"ח סימן תקפא, ד שיש מקומות שנוהגין ללכת בערב ראש השנה לקברות ולהרבות שם בתחינות. וכך כתב גם שם בסימן תרה שיש מקומות שנוהגין ללכת לקברות בערב יום כפור.
וקשה, הרי בתורה ובמקרא כולו נזכרו תפילות רבות מאוד, ומדוע לא הלכו להשתטח בתפילתם על קברי אבות או על קברי צדיקים אחרים? מה נשתנה בתפילת כלב דוקא?
אלא שנסיונו הקשה של כלב היה בכך שנצרך לפרוש מעצת המרגלים כולם ולהתבדל מהעם כולו, ככתוב: (במדבר יד, א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.
לצורך שחרורו מהלחץ החברתי האמתני נצרך כלב להתחבר לאבות האומה, שבכך הובהר שהוא זה האוחז בדרכם לשמור את דרך ה'. ושאר העם בנקודת זמן צרה זו, הם אלו הפורשים מדרכי ציבור.
