הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה נקבעת לפי החכם המבוגר?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קמב ע"ב

... אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה: הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו?
אמר ליה: פשיטא דהלכתא כוותן, דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו, דדרדקי אתון.
אמר ליה: מידי בקשישותא תליא מילתא? בטעמא תליא מילתא. וטעמא מאי? זיל לגביה דרבי אבין דאסברתה ניהלי...

1.
מובאת כאן סברא שאם אי אפשר להכריע ההלכה על סמך מקורות הרי שהיא תיקבע לפי החכמים המבוגרים יותר !
והגמרא טוענת שלא כך, אלא ההכרעה תיקבע על רק על סמך סברות.

2.
מסביר ה"קובץ שיעורים", בבא בתרא אות תצט [מופיע בקיצור נמרץ גם בשוטנשטיין הערה 19, ואנחנו מביאים את דבריו משום כמה נקודות עקרוניות מאד ביחס לקביעת ההלכה]
כאשר הגמרא קובעת כללי הלכה כמו רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרבי יהודה על סמך מה נקבע הכלל?
יש 2 אופנים להסביר:

2.1
ההכרעה בגמרא היתה נקודתית בכל מחלוקת לגופה, והתברר שההלכה היא כרבי יהודה והיא הדעה האמיתית (בלשון הקובץ שיעורים) בכל מחלוקת.

2.2
הגמרא לא בדקה את כל המחלוקות ביניהם באופן נקודתי ושיטתי אלא שהיא קבעה שרבי יהודה הוא בר סמכא יותר מרבי מאיר.

3.
לפי זה, צריך לומר, שבסוגייתנו, זו היתה השאלה: כמי ההלכה, מי יותר "בר סמכא", מי שמבוגר יותר [ויש לו יותר "מסורת"] או מי שסברתו חזקה יותר, והשיב לו שתלוי בסברא.