וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר
בבא בתרא קלט ע"א
"אמר רבא: האי גדול אחי דלבש ואיכסי מביתא - מאי דעבד עבד".
פירש רשב"ם: "גדול אחי - שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה".
וכך נפסק בשו"ע חו"מ רפו, ב: "גדול האחים הנושא ונותן בנכסים, ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה, כדי שיהיו דבריו נשמעים, הרי זה לובש מתפיסת הבית".
כתוב בבראשית לט, ו-ז: וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי.
וצריך ביאור, מה ענין תחילת הפסוק: וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף – לסופו: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר? אדרבה, ענין וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר ראוי להיות בתחילת הפסוק הבא: וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, שהרי בא ללמדנו לכאורה שבגלל יופיו נתאותה לו כל כך.
עוד צריך ביאור למה לא כתוב: ויוסף "היה" יפה תאר וכו'– שכך היה מראהו. במקום זאת נאמר "ויהי יוסף" כשאר פעלים ופעולות?
אלא שכיון שהיה יוסף 'גדול הבית' – הנושא ונותן בנכסים, מחובתו היתה להתהדר בלבושו ולהתיפות כדי להרשים את הבאים אליהם במשא ומתן, כדי שיהיה ניכר שאמיד ומכובד הוא ויבטחו בו. לכן תחילת הפסוק: וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף, הוא הסיבה לסופו שעתה נעשה: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וממשיך הפסוק הבא שאותו מעשה היה המשך לכך, כתוצאה מפעולתו והתהדרותו של יוסף.
