שותק מעיקרא ולבסוף צווח
בבא בתרא קלז ע"ב
"אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה אי אפשי בהן - קנה, ואפילו עומד וצווח; ורבי יוחנן אמר: לא קנה. אמר רבי אבא בר ממל, ולא פליגי: כאן בצווח מעיקרא, כאן בשותק מעיקרא ולבסוף צווח".
קשה, פשיטא שלאחר שקיבל אדם מתנה אינו יכול לצווח ולחזור בו!
ועוד, שלשון רב יהודה אמר שמואל "הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה אי אפשי בהן - קנה, ואפילו עומד וצווח" משמע שאמר וצווח בזמן הנתינה ולא לאחר שנסתיימה לגמרי.
אלא שמבואר בדברי הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה ט, יד: "שתק ואחר כך צוח קנה, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן, וכיון ששתק אינו יכול לחזור בהן". הרמב"ם העמיד דין זה בשכיב מרע – שהרי בו עוסקות הסוגיות הסמוכות. וכן הדין במתנת בריא שכעין מתנת שכיב מרע. ובזה יש אמנם חידוש, דהוה אמינא שכיון שאין המתנה נגמרת עד לשעת מיתה, יוכל המקבל לחזור בו, קמ"ל.
