סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

לא ''נוח'' לו / רפי זברגר

בבא בתרא קלז ע''ב - קלח ע''א

 

הקדמה

בסוף הדף הקודם הובאה מחלוקת שמואל ורבי יוחנן לגבי ''קבלת נכס ללא הסכמה'': אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה אי אפשי בהן - קנה, ואפילו עומד וצווח; ורבי יוחנן אמר: לא קנה.
מדובר באדם שכותב שטר להקנות נכסיו לאדם אחר, ואותו אחד אמר שאינו מעוניין בנכסים אלו. שמואל אומר כי קנה את הנכסים, ורבי יוחנן אומר שלא קנה. דעתו של שמואל על פניו קשה, שהרי כיצד ניתן להכריח בן אדם לקבל משהו שאינו מעוניין בו. ואמנם הגמרא מתייחסת לכך בתחילת הדף שלנו. 
 

הנושא

אמר רבי אבא בר ממל, ולא פליגי: כאן בצווח מעיקרא, כאן בשותק מעיקרא ולבסוף צווח. 
רבי אבא בר ממל אומר כי באמת אין מחלוקת בין שמואל לרבי יוחנן, וכל אחד מדבר על מקרה אחר. רבי יוחנן מדבר במקרה שהמקבל ''צווח מההתחלה'' ואומר כל הזמן שאינו מעוניין – במקרה זה באמת לא קנה כדברי ר' יוחנן. 
במקרה שהוא שתק בתחילה, ורק בהמשך התחיל ''לצווח'' – כאן כבר לא יעזור לו, כיוון שהוא זכה כבר בנכסים, ועתה הם שלו. אם הוא רוצה להפקיעם מרשותו, עליו להפקיר או לתת מתנה למאן דהוא – זו דעת שמואל. 
רב נחמן בר יצחק מעמיד מחלוקת תַנָאים במקרה ש: זיכה לו על ידי אחר, ושתק ולבסוף צווח. אדם הקנה לשמעון ע''י לוי, ושמעון ראה ושתק, אך כאשר הביאו לו את השטר הוא ''צווח'' - באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן, המובא בברייתא הבאה: הכותב נכסיו לאחר והיו בהן עבדים, ואמר הלה אי אפשי בהן, אם היה רבן שני כהן - הרי אלו אוכלין בתרומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון שאמר הלה אי אפשי בהן - כבר זכו בהן יורשין; 
הברייתא עוסקת במקרה שאדם כתב שטר שהוא מקנה את נכסיו לאדם אחר, ובתוך הנכסים היו גם עבדים. בזמן שהמוכר כתב את השטר, שתק המקבל, ורק לאחר מכן, כאשר נתנו לו את השטר, הוא ''צווח'' ואומר כי אינו מעוניין בעבדים. תנא קמא אומרים שהשני קנה את העבדים, עקב שתיקתו, עד כדי כך, שאם הוא כהן – מותר להם לאכול מתרומה שלו, שהרי ידוע כי עבדיו של כהן, אוכלים תרומה של הבעלים שלהם. רבן שמעון בן גמליאל סובר, שבאותו רגע שהקונה אמר שאינו מעוניין, עבר לחזקת היורשים [ואם הנותן בחיים – נשארים העבדים ברשותו].
הגמרא מעמידה את המחלוקת במקרה ש: זיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח - וזו מחלוקת התַנָאים. 
 

מהו המסר?

רשב''ם מסביר כי האדם אינו מעוניין בעבדים, כיוון שאינו רוצה לזונם (לתת להם אוכל). מוסיף הרשב''ם: ואפילו למאן דאמר, יכול הרב לומר לעבד ''עשה ואיני זנך'', כלומר, פרנסתך תישאר אצלך ואני לא אזון ואכלכל אותך. כאן אנו לא אומרים זאת כיון ש:לא ניחא ליה לעשות כן – לא נוח לאדם להחזיק עבדים ולא לזון אותם, "נותן הרגשה לא טובה".
לפעמים ''מותר לנו לעשות'' דבר מה אך לא נוח לנו, לא נעים כלפי הסביבה וכלפי עצמנו. תחושות אלו יכולות להופיע גם אצל ילדים, ולכן ההורים צריכים להיות רגישים ולשים לב לכך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר