הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו / רפי זברגר

קידושין כב ע"ב

הקדמה

בדף כ' לעיל הזכרנו את המאמר הדן ביחס הרצוי של האדון כלפי עבדו. נצטטו שוב, ונרחיב מעט את הדיבור על הנושא:
כי טוב לו עמך - עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו.
 

הנושא

למדנו במאמר זה, כי התנאים הפיזיים של העבד, חייבים להיות לפחות כמו התנאים של האדון, גם בסוגי האוכל והשתייה שלהם, וגם בתנאי המגורים. נעיר מספר הערות על המאמר:
1. אמנם נכתב והוגדר כיצד על האדון לנהוג כלפי עבדו, אך אין זה "חיוב ממשי" שניתן לכפות על האדון (המאירי)
2. כידוע, היום לא נוהגים דיני עבד עברי, אך מוסיף המאירי וכותב, כי ראוי ונכון לנהוג בדרך זו כלפי שכירים. כלומר, אדם המעסיק פועל שכיר, עליו לדאוג לכל מחסורו, ולהשתדל לתת לו תנאים באוכל, שתיה ומגורים – לא פחות טובים מאשר יש לבעל העסק...
3. לפי תוכן המאמר, נראה כי העבד מושווה לאדון. אם כן, שואל התוספות: מדוע נוקטת הגמרא לשון כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. מדוע העבד נחשב כאילו לאדונו של האדון?
עונה התוספות: יש מקרים שאמנם העבד מקבל יחס מועדף, למשל, אם יש כרית אחת, גם לאדון וגם לעבד – במקרים כאלו, חובה על האדון לתת את הכרית לעבד, ובכך בעצם יוצא כביכול, שהעבד הוא "האדון של האדון". [אין לומר שהאדון וגם העבד לא יישנו על הכרית, שהרי זו ''מידת סדום''. (תוס')] .
 

מהו המסר?

ניתן להכליל ולומר כי המסר הנובע מתוך המאמר: "דאגה ויחס כבוד לחלש''. אין ''חלש'' יותר מעבד, אשר נתון למרותו ו''שגעונותיו'' של אדונו. האדון יכול ''להיסחף'' בקלות, ולשלוט בעבד ביד רמה, ללא התחשבות ברגשותיו ובכבודו. התורה מלמדת אותנו, שאין זה דרכנו. עלינו לחשוב גם על החלשים ביותר. לנסות ''להיכנס לעורם'' ולחשוב מה עובר עליהם, ולהתנהג בהתאם. הדוגמא של התוספות בהערה שלישית, מלמדת עד כמה הציווי משמעותי. אם יש כרית אחת, הרי הוא ניתנת לעבד והאדון ישן ללא כרית.
''אנשים חלשים'' יש בהרבה מצבים: העובד ניקיון המנקה לנו את הרחוב או את החדר בעבודה, נהג האוטובוס המסיע אותנו מידי יום לעבודה, העני המקבץ נדבות בפינת רחוב ועוד ועוד ועוד.
לכולם יש להתייחס בכבוד רב, ולחשוב כל הזמן על ''היפוך תפקידים'' שבאופן תיאורטי יכול לקרות גם במציאות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]