אהרן ובניו
נדרים עח ע"א
"נאמר כאן (במדבר ל, ב) זֶה הַדָּבָר ונאמר להלן (ויקרא יז, ב) זֶה הַדָּבָר בשחוטי חוץ, מה בשחוטי חוץ - אהרן ובניו וכל ישראל, אף פרשת נדרים - אהרן ובניו וכל ישראל".
המפרש (רש"י) פירש: "להכשיר ג' הדיוטות - בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות".
אלא שלשון בניו הוא בלשון רבים ובכל מקום נדרש לשון רבים לשני דיינים, כגון במסכת סוטה דף מד ע"ב; ובמסכת סנהדרין דף ג ע"ב; דף י ע"א; דף יג ע"ב; דף יד ע"א.
וכך אמנם פירש רבי אברהם מן ההר: "אהרן ובניו שהם ג', השוה שאר העם להם".
וכן הוא בפירוש השני של הרי"ץ, בשיטה מקובצת: "דדריש ליה מאהרן ובניו שהם שלשה בני אדם, דבני אהרן שנים היו אלעזר ואיתמר, ומישראל דריש הדיוטות".
ובכך יתבאר ענין נוסף. הרי הלכה בכל מקום שדי בג' דיינים. ולמה דוקא בחליצה מצינו במסכת יבמות דף קא ע"ב שהיו אמוראים רבים מהדרים אחר חמשה. וכך נפסק בשו"ע אה"ע קסט, ג: "לכתחלה מצוה שיוסיפו שנים על הג' ".
אלא שנחלקו במסכת יבמות דף סב ע"א: "היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי: אין בן דוד בא - עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף וגו'; ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה, לשבת יצרה בעינן, והא ליכא". ופירש רש"י: "משום דרב אסי - כלומר טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצות פריה ורביה".
הרי שאף שלהלכה נצרכים נשמות שיושבות עדין בארץ, מכל מקום גם עצם לידת הנשמות יש לה חשיבות ואף שמתו לבסוף בלא זרע, ומקרבת היא את הגאולה.
והחליצה היא תיקון ושחרור נשמת הנפטר, כאמור בתיקוני זוהר תקונא עשרין ושית דף עב ע"ב: "חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא, דאינון קטירין בתלת קשורין דחוייא. ורזא דמלה: (תהלים קכד, ז) נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ".
ומשום כך, אף שלמנין הדיינים נדרשו בפסוק אהרן ובניו רק אהרן ואלעזר ואיתמר – אלו שחיו בעת שנאמרה הפרשה; לענין חליצה העוסקת בתיקון נשמת הנפטרים נדרשים למנין הדיינים גם נדב ואביהוא. שאף שמתו, נשמותיהם באו לעולם, וגם נתקנו בנשמת פינחס (זוהר פרשת פנחס דף ריז ע"א).
