הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

בבא בתרא קכו ע"ב

תלמוד בבלי בבא בתרא קכו, ב:

"מתני'. האומר: איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו - לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להן את הבכור - דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה - לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה - דבריו קיימין".

תלמוד ירושלמי בבא בתרא ח, ד:

"גמ' ר' לא השווה את הבכורה לאחין אמר לון רבי חגיי ולא קרייא היא [דברים כא טז] לא יוכל לבכר. אמר רבי לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי. אי כן יכיל משם מתנה: כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משם מתנה דבריו קיימין. אמר רבי הושעיה יינתן לאיש פלוני ירושה שהורשתיו יירש איש פלוני מתנה שהורשתיו יירש פלוני ירושה שנתתי לו. כתבו ותנו שדה פלוני לפלוני רבי לעזר ור"ש בן יקים אעלון עובדא קומי ר' יוחנן אמר לו אם לזכרון דברים כתבו ותנו אם לזכותו בכתב כל עמה מודו שאין אדם מזכה בכתב לאחר מיתה. שמואל שאל לרב חונה מתנה שכתוב בה בלשון מכר מהו א"ל ארכביה אתרי ריכשי ברקי. א"ר חזקיה לא אמרין אלא מייתו תרין סוסיין חיוורין ומרכיבין על תריהון ודין אזלא בדא ודין אזלא בדא ומשתכח לא צייד כלום".

התלמוד הירושלמי לאחר שמדגיש את הנושא של מתנה, כלומר שאדם יכול לעקוף את נושא הירושה (אם לא להוריש לאחד מבניו) על ידי שנותן מתנה, אבל אם אומר בלשון ירושה לא יכול כנגד מה שאמרה תורה.

לאחר מכן הירושלמי פותח סוגרי ביחס לדברי המשנה אם כתב בין בהתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אף על פי שכתב גם ירושה הרי מפרשים זאת כמתנה – דברי רבי הושעיה המסומנים בכחול.

לאחר מכן מסב הירושלמי את תשומת לבנו למקרה בו שכיב מרע אמר במצב של גסיסה (ישנה השלמה בתלמוד ירושלמי קידושין א, ה) - ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו. יישנם שתי אפשריות אם אמר לזיכרון דברים הרי צריך לתת את השדה לאותו מי שייעד לו השכיב מרע, ואם התכוון לזכותו בכתב הרי שאין אדם מזכה בכתב לאחר מיתה (לפי הסוגיה בקידושין העדים הם אלו שיכולים להעריך את דעת השכיב מרע, ואם נסתלקו העדים הרי זה שאמור לקבל את המתנה חייב להביא ראיה שדברי השכיב מרע נאמרו לזיכרון בעלמא).