מאי יסיף
בבא בתרא קכא ע"ב
"מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, שאינו מוסיף - יסיף. מאי יסיף? תני רב יוסף: תקבריה אמיה".
פירש רשב"ם:
"מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אימיה - שימות בחצי ימיו כמו (אסתר ט, כח) וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם, לשון כליה. ולא גרסינן יאסף דא"כ מאי קבעי תלמודא הא מילתא דפשיטא היא דיאסף לשון מיתה כדכתיב (במדבר כ) יאסף אהרן אל עמיו".
קשה, מה איכפת לרשב"ם אי גרסינן יֵאָסֶף, וקבעי תלמודא מאי קללה יש בויאסף, ותריץ שרצה לומר שיאסף בצעירותו, בעוד אמו קיימת.
עוד תמה ר"י פיק בספר אומר השכחה על הרשב"ם למה הביא פסוק על אהרן בבמדבר, ולא הביא מהפסוק ביעקב בבראשית מט, לג, כמו שהביא תוספות באותה סוגיה במסכת תענית דף לא ע"א. וכן יש ויאסף באברהם בבראשית כה, ח; ובישמעאל בבראשית כה, יז; וביצחק בבראשית לה, כט.
אלא שכוונת רשב"ם שלשון אסיפה הוא מיתה אך בדרך כבוד. וכאן משתעי בלשון מיתה של גנאי, בלשון כליה וסייף. לכן הביא רשב"ם את הפסוק שבצעיר ביותר שמת בלשון ויאסף, והוא אהרן שגם הוא הפליג עד בן קרוב למאה ושבע עשרה.
