יום שהותרו שבטים
בבא בתרא קכא ע"א
"תנן התם, אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. בשלמא יום הכפורים - יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות, אלא חמשה עשר באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה... רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל, דכתיב: (שופטים כא, א) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה".
היכן באותו מקרא רמז שאותו יום ט"ו באב היה?
אלא שאותו היום שנהגו בו את אותם המחולות שמימים ימימה, והותרו אז השבטים בבנימין, כך נאמר בו: (שופטים כא, יט) וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וכו'.
אין חג אלא במילוי הלבנה, כחג המצות וחג הסוכות, וט"ו בשבט.
ואותו חג, באיזה ירח היה?
בתקופת ניסן ותשרי החמה זורחת בדיוק במזרח. בחורף היא נוטה לזרוח מצד דרום מזרח. ואחר הפסח היא נוטה לזרוח יותר ויותר צפונה, עד לאמצע הקיץ. ומאז היא שבה לנטות יותר ויותר מזרחה.
וזהו שכתוב: מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה – מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ. ימים שכאן הוא חודש, כמו עַד חֹדֶשׁ יָמִים (במדבר יא, כ), שהרי ודאי לא מדובר פה בשנים. ושיעור הכתוב: בחודש שאחר חודש שלם לאחר שזריחת השמש החלה לשוב מִצְּפוֹנָה – מִזְרְחָה. וזהו ט"ו באב.
