מרכז רוחני / רפי זברגר

בבא בתרא קכב ע"א

הקדמה

בסוף הדף הקודם העלתה הגמרא שאלה, האם ארץ ישראל נחלקה לשבטים, כלומר, למספר חלקים שווה לפי מנין השבטים, או שמא לפי מספר ''ראשים'', כלומר, שבט גדול, אשר מנה מספר גדול של אנשים קבל נחלה גדולה יותר משבט אשר מנה מספר אנשים קטן. בתחילת הדף שלנו הביאה הגמרא ברייתא אשר ממנה נלמד כי הארץ נתחלקה לשבטים, ובהמשך אותה ברייתא נאמר: ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר: עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט (במדבר כ"ו, נ"ו). משפט זה טוען כי שבט שקבל נחלה ''פחותת ערך'' קיבל ''פיצוי'' מהשבטים שקבלו נחלות בעלות ערך גבוה יותר. הגמרא דנה בהמשך מהו ההבדל בין ערך הקרקעות, וכיצד ניתן ה''פיצוי'' - על כך נידון במאמר זה.  
 

הנושא

ולא נתחלקה אלא לכספים, שנאמר: בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט למאי? אילימא לשופרא וסניא, אטו בשופטני עסקינן? 
מנסה הגמרא לומר, שההבדל בין הקרקעות הוא בערך הכספי ביניהם – קרקע גרועה המכונה זיבורית, מול קרקע טובה המכונה עידית. אפשרות זו נדחית בטענה, כי לא ייתכן שאנשים או שבטים יוותרו על נחלה איכותית תמורת בצע כסף שיקבלו תמורתו. הגמרא מכנה אנשים כאלה שופטני – במשמעות של "שוטים" ובלתי מתקבל על הדעת שכך היה. 
אלא לקרובה ורחוקה. משיבה הגמרא כי כולם בעצם קבלו קרקע באותה איכות, וההבדל בין הנחלות היה בקרבתם לירושלים. קרקע הקרובה לירושלים ''שווה'' יותר מקרקע הרחוקה ממנה. לכן, שבטים אשר קבלו קרקע קרובה לירושלים ''פיצו'' את השבטים אשר קבלו קרקע רחוקה יותר. 
רשב''ם מביא שני טעמים מדוע קרקע הסמוכה לירושלים ''שווה'' יותר:
1. קרבה לבית המקדש, מקום ''מרכזי'' של עם ישראל, מהווה יתרון משמעותי לאלו הרחוקים מה"מרכז הרוחני''.
2. רחוק יותר ''גרוע'' כיוון שהוא קרוב יותר לגבולות הארץ, והעמים היושבים מסביב מהווים סכנה ליישובי הספר.
מסיימת הגמרא ואומרת כי אופן הפיצוי שנוי במחלוקת תנאים: רבי אליעזר אומר: בכספים העלוה, רבי יהושע אומר: בקרקע העלוה. רבי אליעזר סובר שהרחוקים פיצו את הקרובים בכסף, לעומת רבי יהושע הסובר כי הקרובים ''תרמו'' חלק מקרקע שלהם לרחוקים, כפיצוי על המרחק מ''המרכז''.  
 

מהו המסר?

למדנו ברשב''ם כי קירבה ל''מרכז הרוחני'' שווה יותר מהרחוקים מן המרכז.
עיקרון זה מזכיר לנו את המשנה במסכת אבות (פרק ו', משנה ט'): אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד...          נשאף כולנו להיות מחוברים למקומות ואנשים, בעלי משמעות וערכים, גם אם נצטרך לשלם עבור זה ''פיצוי'' מסוים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]