טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ורבי תלה בשרף שקמה – שקמה

"מיתיבי: מעשה ותלה רבי מאיר בקילור, ורבי תלה בשרף שקמה מאי לאו אאדום? לא, אשאר דמים" (נדה, כ ע"א).

פירוש: מֵיתִיבֵי [שואלים] על כך ממה ששנינו: מַעֲשֶׂה היה בכתם שנמצא בבגד אשה, וְתָלָה ר' מֵאִיר בְּקִילוֹר (משחת תרופה לעינים), שנתעסקה בה לפני כן האשה, שלדעתו יכולה האשה לתלות את הכתם הנמצא בקילור זה. וכן נמסר כי אף רַבִּי נהג כן הלכה למעשה ותָּלָה את הכתם הנמצא בִּשְׂרַף היוצא מעץ השִׁקְמָה, אם נתעסקה בו האשה קודם לכן. ויש לשאול: מַאי לָאו [האם אין] הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי את הכתם שצבעו אדום בקילור ובשרף השקמה משום שאף אלו צבעם אָדוֹם, ואף שאין הוא אדום כל כך. הרי שאין מקום לכל ההבחנות הללו שהזכירו החכמים שיהא הצבע אדום ביותר! ומתרצים: לָא, הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי בקילור ובשרף השקמה את הכתם שצבעו הוא כשְׁאָר הדָּמִים הנזכרים במשנתנו, שהם הדומים לקילור ולשרף השקמה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: שקמה   שם באנגלית: False Sycomore Fig   שם מדעי: Ficus sycomorus


נושא מרכזי: מהו גוון "שרף שקמה"? 

לריכוז המאמרים שנכתבו על השקמה הקש/י כאן.


ההשוואה בין קילור ובין "שרף השקמה" מצביעה על כך שגם בשקמה קיים מרכיב כלשהו שצבעו אדום או שניתן להפיק ממנה צבע אדום אך בגוון שונה מצבע אדום מוחלט. מפרש רש"י: "בקילור - אנפלשט"ר ואדום הוא, ונתעסקה בו. אלמא קילור דומה לדם נדות, ואף על גב דלא הוי סומק כולי האי, וקשיא לכולהו דדייקי בין דם בחור לדם נשוי משום דסומק טפי ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת". 

אחד ממאפייני מיני העצים בסוג פיקוס עליו נימנית השקמה הוא השרף או הצמג (latex) הנמצא בגזע, הענפים והעלים. צמג זה הוא בצבע לבן עד צהבהב בהתאמה למין ובשקמה צבעו לבן. הצמג שימש למטרות רפואיות ולגיבון חלב בדומה לתאנה. העובדה שרבי תלה את מראה הדם ב"שרף השקמה" מצביעה על כך שמונח זה איננו מתייחס לצמג משום שצבעו לבן. ייתכן וכוונתו ב"שרף השקמה" היא למיצוי של קליפת העץ שצבעה נוטה לאדום. אמנם בלשוננו מיצוי איננו נקרא "שרף" אך במקורות ניתן למצוא זהות בין המונחים. העיר הרב מ. פרידמן שמיצוי המתקבל מבישול או אפילו רק שרייה במים עשוי להקרא "שרף". מוצאים אנו בתוס' (שבת, כג ע"ב, ד"ה כל) המפרש את דברי רב הונא: "כל השרפין יפין לדיו, ושרף קטף יפה מכולם": "... שרף דהכא היינו לחלוחית של אילן". התוס' דוחה את פירוש רש"י המזהה את ה"שרף" עם "גומא" שהוא הנוזל הצמיג המטפטף מגזע העץ לאחר פציעתו. במרדכי (גיטין, סימן של"ט) הדבר נאמר במפורש:

"... ובפ' במה מדליקין אמרינן כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולן. אור"ת דשרף הוא לחלוחית קליפת עץ שעושין ממנו דיו שלנו כמו ירק מר יש לו שרף (*כמו שמפ' פ') [*דפרק] כל שעה וכמו זו שרפה מצוי דפרק כל היד. ורצה לומר לחלוחית דמים [*שכשרה] וזה שייך בדיו שלנו ששורין קליפה במים ויוציא הלחלוחית ושולקין אותו היטב עד שנעשה עב ואח"כ נקרשין המים ומתייבשים ונעשה דיו".

במאלי משמשות הקליפות של השקמה כמקור נוסף לצביעת אריג מסורתי הנקרא "בוגולן" (תמונה 2) הנצבע בעיקר על ידי בוץ מותסס. הגוונים המתקבלים מהקליפה הם אדום-אוכרה עד חום. לאור קיומו של גוון זה בשקמה ברורה השקלא וטריא בגמרא. שאלת הגמרא "מאי לאו אאדום" נבעה מתוך כך שהצבע האדום של מיצוי זה לא היה אדום מוחלט בדומה לדוגמאות שמנתה הגמרא. בתשובתה מייחסת הגמרא את הצבע של "שרף השקמה" למראות טמאים מסוגים אחרים ("אשאר דמים") כמו למשל "קרן כרכום". גוון האוכרה אכן נוטה לצהוב אולי בדומה לקרן הכרכום. 
 

תמונה 1.  שקמה		תמונה 2.  אריג בוגולן         צילם: Malidirect

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי:
מהו בולס שיקמים? לקריאה הקש כאן.
מהם בתולת השקמה וסדן השקמה? לקריאה הקש כאן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.