זכות ללָמד / רפי זברגר

בבא בתרא קטז ע"א

הקדמה

בדף שלנו יש שלוש מימרות של רבי פנחס בן חמא, הראשון שבהם קשור לנושא הפרק - דיני נחלות, והשניים האחרים הובאו אגב המימרא הראשונה. אנו נתמקד בשתי המימרות האחרונות.    
 

הנושא

1. דרש ר' פנחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות, שנאמר: חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד אֱ֝ל֗וֹקַ נָ֣גְעָה בִּֽי (איוב י"ט, כ"א) , וקא אמרי ליה חבריה: הִ֭שָּׁמֶר אַל תֵּ֣פֶן אֶל אָ֑וֶן כִּ֥י עַל זֶ֗ה בָּחַ֥רְתָּ מֵעֹֽנִי (איוב ל"ו, כ"א). פסוקים אלו מתארים טענה של איוב ותשובת רעיו לטענתו.
איוב טוען בפסוק הראשון, כי "ידו" של הקב''ה פגעה ו"נגעה" בו. לומדים מן המילה יַד כי מדובר בחמישים מכות. שהרי במצרים נאמר אֶצְבַּ֥ע אֱלֹקים הִ֑וא (שמות ח', ט"ו) וכידוע היו במצרים עשר מכות, וביד יש חמש אצבעות, אם כן, כביכול, איוב אומר לרעיו, שהוא לקה פי חמשה ממכות מצרים – לקה בחמישים מכות. 
רעיו אומרים לו: אל תאמר דברים קשים כלפי הקב''ה, וממשיכים ואומרים לו שהוא לא הגיע לידי עוני, ומוטב לו לקבל את העונש, מלהיות עני! 
2. דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנא': חֲמַת מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה (משלי ט"ז, י"ד) . אם כעסו של המלך (הקב''ה) על אדם מסוים גרמה למחלתו אשר ''נחתה'' עליו – איש חכם יכול לבקש רחמים ''ולכפר'' ולהסיר את הכעס מעליו. 
מסביר "עין יעקב" על הגמרא (פירוש על אגדות חז''ל בגמרא, נכתב ע''י רבי יעקב בן חביב, ובנו, לפני כחמש מאות שנה) כי ''כוחו'' של החכם לכפר ולמנוע גזירות של הקב''ה, נובע מן העובדה שהחכם מלמד תלמידים, וזו מעלה וזכות גדולה מאוד. מעלה זו נותנת לו ''כוחות'' גדולים יותר ממלאך, ובכך הוא מסוגל לבטל גזירת מלך, ולמנוע קבלת העונש. 
 

מהו המסר?

מדוע לימוד לאחרים הינה מעלה כה גדולה, כדברי "עין יעקב"? ניתן להסביר בכמה כיוונים:
1. ראשית לכול, ועיקר הדבר: הפצת התורה הינה דבר גדול, בבחינת יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה (משלי ה', ט"ז)
2. לימוד לאחרים ''מסדר'' את הנושאים והחומר הנלמד בצורה טובה מאוד, גם למלמד וגם ללומדים.
3. לימוד לאחרים, מחייב הכנה לא מעטה, גורמת גם לעיסוק של המלמד בדברים חשובים וחיוביים בכמות גדולה.
4. כל המלמד את בן חברו תורה, כאלו ילָדו (סנהדרין י''ט, ב') – גורם לתלמיד להיות שקוע ועסוק בלימוד תורה.
נסתפק בכך, ונאמר כי רצוי שכל אחד יעסוק בלימוד אחרים, בהתחלה בתוך ביתו ולבני משפחתו, אך בהמשך ''לצאת החוצה'' ולא להתבייש ללמד גם אחרים. לא לחשוב ש"איננו מסוגלים ולא מתאים לנו'' ועוד כהנה וכהנה מחשבות וסייגים. קופצים למים, ועם ''האוכל'' תבוא גם היכולת. זכות גדולה ונפלאה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]