הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איתמר" - לגבי תנאים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קיז ע"א
גמ'. תנן כמאן דאמר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ;
דתניא,
ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ,
שנא': +במדבר כ"ו+ לשמות מטות אבותם ינחלו,
אלא מה אני מקיים +במדבר כ"ו+ לאלה תחלק הארץ בנחלה?
לאלה - כאלה להוציא את הטפלים;
ר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: לאלה תחלק הארץ בנחלה, אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו?
משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם,
שכל נחלות שבעולם - חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיין.
אמר רבי: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לשני אחין כהנים שהיו בעיר אחת,
לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים,
והלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד - נוטל חלק אחד,
וזה שיש לו שני בנים - נוטל שני חלקים,
ומחזירין אצל אביהן וחוזרין וחולקין בשוה.
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
לאלו ולאלו נתחלקה הארץ, כדי לקיים שני מקראות הללו;
הא כיצד?
1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין רבי יונתן ורבי יאשיה.
המחלוקת מבואת בברייתא: "דתניא, ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ..."
1.1
משמע, שרבי יאשיה ורבי יונתן היו תנאים ולא אמוראים.
2.
העניין הנ"ל קשור לביטוי "איתמר" שפותח דיון בין אמוראים:
3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ה:
איתמר, דכל היכא דמצינו לשון זה בכל הש"ס הוא על מחלוקת אמוראים ומצאתי מחודש ביומא פרק הוציאו לו [יומא דף נ"ז ב'] דקאמר איתמר על מחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן שהיו תנאים כדמוכח בפרק הזהב [בבא מציעא דף נ"ד א'] ע"ש
"איתמר" פותח מחלוקת בין אמוראים, והוא מקשה ממקומות שנאמר "איתמר" גם לגבי מחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן. והם הרי היו תנאים כמוכח מסוגייתנו "דתניא" - לעיל בסעיף 1.1.
3.1
והטעם מצאתי שם עמוד ראשון בתוספות ישנים לפי שהיו תנאים אחרונים כמו רבי חייא ור' שמעון ברבי.
הוא מביא הסבר שרבי יאשיה ורבי יונתן היו בתקופת "תנאים אחרונים". כוונתו, שגם לגבי הנאים כאלה נאמר "איתמר".
3.1.1
אבל מדוע?
4.
והוא מעיר/מקשה:
ולי הדיוט קשה דא"כ כל היכי דפליגי ר' יאשיה ורבי יונתן הו"ל למנקט לשון זה ושם ביומא כמלא שיטה וב[דף] ג' ב' ובשבת [דף] קל"ג א' ובפ"ק דקדושין [דף] י' א' ובפ"ד דסוטה [דף] כ"ד א'
ובפרק יש נוחלין [בבא בתרא דף קי"ז א'] ובפ"ה דמנחות דף נ"ז ב' מצינו דקאמר תניא כדי להביא מחלוקתם
ואף בלשון תנו רבנן מייתי פלוגתייהו בפרק שלשה מינין [דף] ל"ט ב' ובפרק עגלה ערופה [דף] מ"ו ב' ובפרק קמא דסנהדרין דף ג' ב' ושם [סנהדרין דף נ"ב ב']
הוא מביא כמה דוגמאות - וכן מסוגייתנו כלעיל - שמחלוקות בין רבי יאשיה ורבי יונתן הובאו בברייתא - ב"תניא", ואף ב"תנו רבנן" - ומדוע לא נאמר בכל אותן מחלוקות "איתמר".
6.
מביא נסיון הסבר ודוחה אותו:
ומצאתי טעם אחר בסוף כללי מוהריק"א בשם הריטב"א בפרק הוציאו לו
שמפני שלא נשנית מחלוקתם במשנה אלא בברייתא קאמר איתמר
וגם זה איננו שוה לי אני המך דאם כונתו לומר שמפני שלא נישנית מחלוקתם זו במשנה מש"ה קאמר איתמר הלא כמה וכמה ברייתות מצינו בגמ' שאותו המחלוקת לא הוזכר כלל במשנה ואפ"ה קאמר תניא,
6.
שוב, הסבר ודחיה:
ואם כוונתו שר' יאשיה ור' יונתן לא הוזכרו בשום משנה ולפיכך קאמר איתמר על פלוגתייהו גם לדידיה תקשי דבכל מקום דאיפליגו ר' יונתן ור' יאשיה לעולם הו"ל למימר איתמר ותו דאיך תלוי זה בזה שמפני שלא הוזכרו במשנה להכי לא קאמר בהו תניא
6.1
הוא מביא דוגמאות לכך, שחכמים לא הוזכרו במשנה, ובכל זאת הוזכרו בברייתות:
הרי מצינו בפרק המוכר פירות [דף] צ"ט א' דקאמר תניא אונקלס הגר אומר וכו' אף על פי שלא הוזכר שמו בשום משנה
וכן בפרק חלק [סנהדרין דף צ' ב' קאמר תניא ר' סימאי אומר ושם [סנהדרין דף צ"ד א'] תנא משום פפוס אף על גב שלא ניקבו בשמותם בשום משנה
וכן מצאתי עוד בב"ב דף ל"ו ב' גבי ר' אחא ובכתובות דף ס' א' גבי ר' מרינוס ונחום איש גליא.
7.
הסבר:
ולולי שאיני כדאי לחלוק על דבריהם הייתי אומר דהטעם דקאמר איתמר על אותו מחלוקת דר' יונתן ור' יאשיה הוא לפי שבאותו דין דאיפליגו ביה לא מסיימי לידע איזו היא סברת רבי יונתן ואיזו היא סברת ר' יאשיה משום דקאמר חד אמר וחד אמר וגלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין שזה הלשון לא יראה ולא ימצא בשום ברייתא כי בכולם קתני ר"פ אומר ור"פ אומר
ולפיכך כיון שמשונה מחלוקת זו מכל שאר מחלוקתם עד דדמיא למחלוקת אמוראים שעליהם רגיל תלמודא למימר חד אמר וחד אמר להכי שייך שפיר למימר בה איתמר.
באותן מחלוקות בין רבי יאשיה ורבי יונתן שלא ברור מה אומר כל אחד מהם - כי מחלוקתם מנוסחת בלשון "חד אמר" - אז נאמר הניסוח "איתמר", כי מחלוקתם דומה למחלוקת אמוראים.
7.1
והוא מביא דוגמאות לנ"ל:
שוב מצאתי כיוצא בזה בפ"ב דע"ז דף ע"ה ב' דקאמר איתמר במחלוקת דר' ור' חייא בלשון חד אמר וחד אמר וטעמא נ"ל כדכתיבנא
ובזה ניחא ומתיישב אצלי מה שמצאתי בפ"ב דשבת דף ל"ב ובפרקא קמא [שבת דף ט"ז ב'] וכן בפרק ב' דמכות דף י"א א' ובסוטה דף י' א' ו[סוטה דף י"ב ב'] דמייתי פלוגתא דתנאי בלשון חד אמר וחד אמר ובשום חד מינייהו לא קאמר תניא או ת"ר לפי שלא ימצא לשון זה בשום ברייתא
מה שאין כן לדעת התוספות וריטב"א דלדידהו תקשי שפיר אמאי לא קאמר תניא כיון שהן מן התנאים הראשונים והוזכרו בכמה משניות
8.
הסבר נוסף ועיקרי:
אי נמי ועיקר דמשום דאתמרא הך פלוגתא בבי מדרשא בלשון מימרא להכי קאמר איתמר, ואחרי מופלג נדפסו חדושי הריטב"א על יומא ושם ראיתי שנפל טעות בדברי מוהריק"א הנז"ל וז"ל שם ואף על גב דרבי יאשיה ורבי יונתן תנאי נינהו אמרו בגמרא דאיתמר מפני שלא נשנה מחלוקתם זאת במשנה ולא בברייתא אלא שהאמוראין היו מקובלין שחלקו בזה ואיתמר כן בבי מדרשא מפי האמוראין עכ"ל:
"איתמר" נאמר גם לגבי תנאים. ואם דבריהם לא נוסחו במשנה/ברייתא אלא נמסרו בעל פה לתלמידיהם הרי אז דבריהם הובאו בלשון "איתמר".
8.1
אולי יש לדבריהם "משקל" "נמוך" יותר.
