טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד אבל פריש או רמון לא – חבוש מאורך
"אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו אחד מהן ויצא בו, אם יכול לאוכלו יצא, ואם לאו לא יצא. ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד, אבל פריש או רמון לא" (בבא בתרא, קלז ע"ב).
פירוש: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָאַחִין שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹג בִּתְפוּסַת הַבַּיִת, שלא חילקו עדיין ביניהם את נכסי אביהם שמת, ומתוך כסף הירושה של כולם קנו אתרוג, אם נְטָלוֹ אֶחָד מֵהֶן וְיָצָא בּוֹ, כלומר, על מנת לצאת בו חובת המצוה, בודקים אנו: אִם יָכוֹל לְאוֹכְלוֹ, שהאחים מרשים לו לאוכלו יָצָא בנטילתו ידי המצוה, וְאִם לָאו [לא] לֹא יָצָא, לפי שאינו שלו לגמרי, ואין יוצאים ביום הראשון של חג הסוכות ידי חובת המצוה אלא בארבעה מינים השייכים לו. ומעירים: וְדַוְקָא דְּאִיכָּא [שיש] אֶתְרוֹג לְכָל חַד וְחַד [אחד ואחד] מהאחים יצא, אם יכול לאוכלו, אֲבָל אם היה לכל אחד מהם רק פָּרִישׁ אוֹ רִמּוֹן לֹא יצא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חבוש מאורך שם באנגלית: Quince שם מדעי: Cydonia oblonga
שם נרדף במקורות: פריש, חבושא, חובשין, עובשין, אספרגל שמות בשפות אחרות: ערבית - ספרג'ל
הנושא המרכזי: מהו הפריש ובמה הוא דומה לאתרוג?
לריכוז המאמרים שנכתבו על החבוש המאורך הקש/י כאן.
רוב המפרשים והחוקרים מזהים את הפריש כפרי הנקרא בלשון חז"ל גם כחבושא ובעברית בת זמננו בשם חבוש (הפריש מוזכר במשנה בלשון רבים – פרישין/ם) וספרגלין). השם חבושא לפרי זה קיים גם בסורית. מפרש רש"י בסוכה (לא ע"א): "פריש - קורוני"א". בשבת (מה ע"א) אנו מוצאים: "... וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות". שם נכתב ברש"י: "חבושין - קויינ"ץ". במסכת כתובות (ס ע"ב) הלע"ז המובא ברש"י הוא "קורצייה". בשלשת המקומות גורס ד"ר משה קטן (1) קודוינץ (codoinz) = חבושים. הלעז בגרסאות רש"י זהה לשם החבוש באנגלית. מקור השם חבוש הוא אולי בגלל המעטה הפלומתי (2) שנראה כ"חובש" את הפרי (בדומה ל"חבוש בבית האסורים") או אולי בגלל תכונת הפרי לגרום לעצירות (חבש = עצר). רוב אזכוריו של החבוש בספרות חז"ל הם תחת השם פריש אך כאמור, הוא מופיע גם כאספרגלין. בירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד) מצאנו: "פרישין. אמר רבי יונה אספרלגין וכו'". איספרגל בארמית וסורית הוא החבוש ובערבית ספרג'ל (سفرجل) וכך פירש גם הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, פ"א מ"ד, מעשרות, פ"א מ"ג, עוקצין, פ"א מ"ו).
הצגת פריש ורימון בהקבלה לאתרוג מופיעה גם בגמרא בסוכה (לא ע"א) בסוגיה העוסקת בארבעת המינים הניטלים בסוכות: "ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר? והתניא: ארבעת מינין שבלולב, כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן. לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר וכו'". שלילת השימוש בפריש ורימון למצוה מצביעה על כך שלפחות לגביהם קיימת הוה אמינא שהם כשרים. הוה אמינא זאת נובעת אולי מדמיונם לאתרוג בגודל, בהדר או בערך.
בירושלמי (סוכה פ"ג דף נג טור ד /ה"ה) אנו מוצאים בהוה אמינא את הרימון כחלופה אפשרית לאתרוג: "כתיב פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. אין תימר רימונא פיריו הדר ואין עצו הדר, אין תימר חרובה עצו הדר ואין פיריו הדר אי זה זה זה אתרוג". הרימון דומה לאתרוג בכך שגם פריו הדור ורק משום שאין עצו הדר מועמדותו נפסלת. גם לחבוש (פריש) יש מכנה משותף עם האתרוג והוא ריחו הערב: "אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב).
הרשב"ם סבר שלפחות בסוגייתנו אין מקום להשוואה וכתב: "... מה שכתוב בספרים ודוקא אתרוג אבל פריש ורמון לא אריכות פירוש של שוטים הוא ואינו מן הגמרא כן נראה בעיני וכשר". לדעת הרשב"ם האיזכור של פריש ורימון מיותר שהרי הם אינם ראויים למצוה. לדעתו הסכמת האחים תלויה אך ורק באפשרותם לקיים בפרי את מצות ארבעת המינים. מפרשים אחרים מקיימים את הגרסה שלפנינו כמו למשל ה"יד רמ"ה" המתייחס לדמיון בערכם של הפירות:
"חדא אתון נמי שקולו חדא חדא יצא, ואם לאו לא יצא. ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד מיניהו, אבל פריש או רימון אף על גב דשוו כי האי אתרוג דשקיל האי לא".
גם המאירי מתייחס לדמיון בשווי הפירות:
"... אבל אם לא הניח להם אתרוג אף על פי שהניח להם שוה אתרוג בשאר פירות, אין זה כלום. וחכמי הצרפתים אין גורסין כן אלא אף בשלא הניח להם כנגדו כלום כל שאין קפדים בכך יצא. וכתבו שעל זו סמכו מנהג לצאת כל הקהל בלולב אחד קנוי מן הקפה שדעת כל הקהל להיות חלק כלם נתון לנוטל עד שיצא בו ואח"כ יחזיר וסתמן כפירושן וכן המנהג".
ראו סקירה כללית ומעודכנת של החבוש במקורות במאמר "אייתי חבושי שדינהו בארבילא". לקריאה הקש כאן.
.JPG) |
|
.jpg) |
|
תמונה 1. עץ חבוש נושא פירות באדיבות משפחת סמואל |
|
תמונה 2. חבוש מאורך - פריחה צילם: Manfred Heyde |
.JPG) |
|
.JPG) |
|
תמונה 3. חבוש מאורך |
|
תמונה 4. חבוש עטוף ב"פלומה" |
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) החבושים המצויים בשוק בימינו חסרים את פלומה זו או משום שהם מזן שונה או משום שהם עברו ניקוי לקראת השיווק.
רשימת מקורות:
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (עמ' 239-240).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 219-222).
D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 183
לעיון נוסף:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 126-129).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
