לעשות טוב / רפי זברגר

בבא בתרא קח ע"א
 

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק שמיני ''יש נוחלין''. הפרק עוסק בדיני ירושה לפרטיה.   
 

הנושא

המשנה מפרטת ארבע אפשרויות של ''קשרי ירושה'', ומביאה דוגמא לכל סוג, כמפורט להלן:
1. יש נוחלין ומנחילין – דוגמא : האב יורש את הבנים, כאשר ל''ע, הבן מת בחיי האב, ואין לבן ילדים. והבנים יורשים את האב כמנהג העולם, שהאבא נפטר לפני בניו, והם יורשים אותו.
2. ויש נוחלין ולא מנחילין – איש יורש את אמו כמנהג העולם שהאמא מתה לפני בנה, אך האמא לא יורשת את הבן, שכן נחלתו עוברת ליורשי האב.
3. מנחילין ולא נוחלין – הצד ההפוך של המקרה הקודם. לדוגמא: האשה מנחילה את בניה, אבל איננה נוחלת.
4. . לא נוחלין ולא מנחילין – האחים מן האם לא נוחלים אחד את השני, ולכן גם לא מנחילים, שכן, ירושה הולכת לפי אחי האב ולא אחי האם. 
שואלת הגמרא: מאי שנא דקתני האב את הבנים ברישא, ליתני הבנים את האב ברישא?
מדוע הדוגמא הראשונה שהביאה המשנה היה: האב יורש את הבנים. עדיף להתחיל עם המקרה שהבנים יורשים את האב. הגמרא מביאה שתי סיבות, מדוע רצוי היה להתחיל עם הדין שהבנים יורשים את האב:
1. חדא דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן – המקרה שהאב יורש את בנו היא ''פורענות''. שהרי אין זה דרך העולם שהבן נפטר לפני האבא, ולכן לא כדאי להתחיל דווקא במקרים ''הקשים'', ''בעלי הפורענות''!
2.ועוד, כדכתיב (במדבר כ"ז, ח') אישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ - התורה פותחת בירושה במקרה שהאבא מת ומוריש לבניו, לכן גם רצוי שהמשנה תפתח באותו מקרה.

מתרצת הגמרא:ֹ ותנא - איידי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה – המשנה דווקא התחילה בדין אשר לא נכתב במפורש בתורה, אלא נלמד מכוח דרשת חכמים,. דרשות אלו "חביבות" על חכמים ולכן הם פתחו איתם את המשנה.  

מהו המסר?

למדנו היום שני עקרונות: לא מתחילים במשהו רע / בפורענות, ובנוסף: אנו ''מחבבים'' הלכות הנלמדות מדרשה.
''החוט המחבר'' בין העקרונות – ''הליכה והנהגות בטוב''. הדרשות ''עושות לנו טוב'', וכן, ''פתיחה טובה'' עושה לנו טוב.
כדאי ורצוי מאוד גם לנו וגם למשפחתנו, להימנע עד כמה שאפשר מן הרע, ולהשתדל ולהרבות ב-"לעשות טוב''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]