הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מאי שנא"; "אתיא ליה מדרשא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קח ע"א

גמ'. מאי שנא דקתני האב את הבנים ברישא?
ליתני הבנים את האב ברישא!
חדא, דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קח עמוד ב
ועוד, כדכתיב: +במדבר כ"ז+, איש כי ימות ובן אין לו!
ותנא, איידי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה.
ומאי דרשא?
דתניא: שארו - זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין;

1.
בסוגייתנו הגמרא שואלת "מאי שנא" ומסבירה כיצד היה עדיף לכתוב במשנה.

1.1
היה צריך להעדיף ולהקדים את האמור בסיפא של הרישא לרישא.

2.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף

קפד. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, וכיוצא בזה.
כשמקשה מאי שנא כופל הענין, והלא היה די לו בפעם אחת לומר מאי שנא רישא מסיפא, או מאי שנא סיפא מרישא.
ונראה דזה לא שייך אלא כשמסתברא ליה הרישא יותר מסיפא, או הסיפא יותר מרישא,
אבל כששני הסברות שקולות, אומר מאי שנא שתי פעמים. כלומר, אם הסברא דרישא עדיף, מאי שנא סיפא, ואם הסברא דסיפא עדיף, מאי שנא רישא. כי היה נראה בעיני.

הסיבה שלא מנוסח בקושיית הגמרא פעמיים הביטוי "מאי שנא" מפני שיש העדפה רק לצד אחד.

3.
לגבי הביטוי "איידי דאתי מדרשא חביבא לה"

יד מלאכי כללי התלמוד כלל יא:

איידי דאתי מדרשא חביבא ליה, הסתכל אמרם חביבא ליה ולא אמרו חשיבא ליה משום דדבר שהאדם יוציא בהיקש שכלו וחקירתו חביב לו הרבה ושמח עליו ומתכבד בו יותר ממה שנמסר לו מן הקבלה ומתוך חביבותייהו דנו בהן גם בגזירות ותקנות דרבנן להסמיכן אל המקראות וכמו שאמרו בדוכתי טובא מדרבנן ואסמכינהו רבנן אקראי

הוא מסביר שדרשת חכמים משמחת את החמכים עצמם יותר מקביעת דין שהם אומרים מפי מסורת שהיתה בידם.
כנראה שכוונתו לומר שחכמים שמחים בזה שכוונו לדעת תורה.

4.
ומדוע לא נאמר כך על כל דרשת חכמים?
צריך לומר מפני קושיית הגמרא "חדא, דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן". כלומר, היא הנותנת, הלימוד שהאב קודם לאחיו בירושת בנו נלמד מדרשת חכמים ["בלבד"] כי התורה עצמה לא רצתה לכתוב בלשון של פורענות. למררות שקושיית הגמרא בסוגייתנו היתה רק על הפתיחה "בפורענות".