שאיפות גדולות ושלוות נפש / רפי זברגר

בבא בתרא קג ע"ב
 

הקדמה

אנו ממשיכים לדון בהגדרת חריגה של מכירה. מתי נפסוק כי המוכר או הקונה חרגו מהמוסכם, ובאילו מקרים אנו אומרים כי המכר חל, למרות שלא נמסרה הכמות שהוגדרה בעת ''החתימה על מעשה הקנין''.  
 

הנושא

המשנה בדף שלנו מחלקת בין שני מקרים של מכירת שדה עם הגדרת גודלו:
1. בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל - פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר.
אם המוכר הגדיר את המידה (בית כור עפר – שלושים סאים, מאה ושמונים קבים) והוסיף ואמר ''מידה בחבל''. ביטוי זה מציין כי הוא מוכר בדיוק כפי שאמר (כמו שמודדים בחבל בצורה מדויקת, כך הוא מכר את השדה) – במקרה זה – אין להפחית ואין להוסיף על המידה. אם הפחית מהכמות – מחזיר לקונה כסף, ואם נתן יותר מהכמות – הקונה צריך להחזיר למוכר את העודף. 
2. ואם אמר הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון – אבל אם אמר את המילים "הן חסר הן יתר", אין צורך לדייק, כיוון שזו משמעות הביטוי: בערך.  
אבל גם כאן יש גבול: עד רביעת הקב לסאה (בערך 4%) אין צורך להחזיר, יותר מכך - ''יעשו חשבון ביניהם''.  הגמרא תסביר בהמשך מה המשמעות של ''עשיית חשבון''. 
 

מהו המסר?

יש אנשים החיים כל הזמן במאפיינים של ''מידה בחבל אני מוכר'' - כל דבר צריך להיות מדויק להפליא. אנשים כאלו נלחצים כאשר הווילון זז בחצי סנטימטר, כאשר יש סימן קטן של הייבוש בכוס השטופה אשר יצאה מתוך המדיח, וגם כאשר קבלו רק 97 במבחן ולא הוציאו 100, וכן הלאה על זה הדרך. במילים אחרות הם מכונים "פרפקציוניסטים" – הכול צריך להיות מושלם, ואם לא – אוי ואבוי, צריכים מהר לתקן ולשפר. 
מנגד, יש אנשים החיים במאפיינים של ''הן חסר הן יתר'' – לא מקפידים קפידה יתרה על כל דבר ודבר. מקבלים ולא מתרגשים גם אם הציון קצת פחות טוב, לא נופלים מהכיסא אם כוס זכוכית נשברה במהלך הדחת הכלים, וככלל – מקבלים את הדברים הקורים להם יותר בשלווה ופחות בלחץ. 
יש אנשים המשלבים בין שני המאפיינים – הם שואפים לעשות הטוב ביותר, אך מנגד, ''לא נכנסים לתזזית'' אם לא הצליחו במשימה. הם שואפים גבוה, רוצים לכבוש פסגות חדשים, ללמוד ולדעת דברים רבים ונוספים, קובעים לעצמם יעדים ומשתדלים לעמוד בהם, אך כאמור, מקבלים די בשלווה אם לא צלחה להם דרכם. 
נראה, כמעט כמו כל הדברים בחיים, כדאי ללכת בשביל האמצע, ולנקוט בדרך השלישית אשר הוצגה לעיל: לשאוף, לרצות יותר, לא לוותר, לקבוע יעדים גבוהים, אך לא להיות במתח תמידי להשיג את היעדים, אלא לקבל כל תוצאה, גם אם היא לא ממש כפי שציפה. 


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]