יוד קרת / רפי זברגר

קידושין טז ע"ב

הקדמה

הגמרא ממשיכה לדון בדיני עבד ואָמָה [שפחה] עבריים, ומה ההבדלים ביניהם. הגמרא מביאה באמצע עמוד ב', מחלוקת בין תָנָאים לגבי הענקה לשפחה [מקביל לפיצויים של עובד בעת פיטוריו, כיום]. תנא אחד סובר שדמי הענקה מועברים לשפחה עצמה, ואילו התנא השני סובר שדמי הענקה מועברים לאביה של השפחה [התנא הראשון מוסיף כי גם בעבד – הוא מקבל את ההענקה].
מנסה הגמרא לומר שאין מחלוקת בין שתי הדעות, וכל אחת מדברת על אופן שחרור שונה לעבד. התנא השני עוסק במקרה שהשפחה משתחררת מאדונה בעקבות הבאת סימנים [זהו אחד מדרכי קנין של השפחה, כאשר היא מביאה "סימני נערות''], ואז האבא שלה קיים ולכן הוא מקבל את ההענקה, ואילו התנא הראשון עוסק ביציאת שפחה מהאדון בעקבות מיתת אביה [כשאבא של השפחה מת, היא יוצאת לחופשי], מכיוון שהאבא כבר לא קיים, לכן הענקה ניתנת לשפחה/עבד. אופן זה של הסבר המחלוקת מתאים לדעת ריש לקיש הסובר שאָמָה עבריה משתחררת במיתת האדון, אך זה קצת קשה כיוון שדחינו את דעת ריש לקיש.
הגמרא דוחה את העמדת המחלוקת הזאת, ואומרת, כי ייתכן ששני התנאים מדברים בשחרור האמה ע''י סימנים [ואז לא צריך להעמיד כריש לקיש]. התנא הראשון מדבר שהאב כבר מת (לפני או אחרי שהבת השפחה הביאה סימנים) ולכן השפחה מקבלת הענקה, לעומת התנא השני העוסק שהאבא עדיין קיים ולכן הוא מקבל את ההענקה.
 

הנושא

לאחר דיון זה, שואלת הגמרא, מדוע התנא הראשון לעיל, הזכיר גם את ההלכה שהעבד מקבל הענקה, ולא הסתפק בדין שהשפחה מקבלת הענקה. בלשון הגמרא: בשלמא ענק אמה העברייה לעצמה - למעוטי אחין – אפשר להבין את החידוש בדין של הענקה לשפחה, כדי שלא נחשוב שהענקה ניתנת לאחים של השפחה, אלא ענק עבד עברי לעצמו, פשיטא, אלא למאן? – אבל לא ברור מדוע התנא מלמד אותנו הענקה לעבד עברי, הרי שם אין סברה שניתן הענקה לאחים, ברור ופשוט לנו שהענקה ניתנת לעבד עצמו?
תשובת הגמרא מעניינת ו"מפתיעה" מאוד: אמר רב יוסף: יו"ד קֶרֶת קא חזינא הכא. יו"ד מסמלת את האות הקטנה ביותר, קֶרֶת - מלשון קרתא – עיר גדולה, מסמלת דבר גדול מאוד. אומרת הגמרא, באמת, לא היה צריך ללמוד את דין הענקה גם לעבד, כיוון שאצלו הדין פשוט שהוא מקבל, ובכל אופן למה נכתב – אין סיבה טובה. פשוט הפכו משהו פשוט (אות יו"ד) למשהו גדול ומורכב ( קֶרֶת ). 
 

מהו המסר?

החיים שלנו דינאמיים ומלאי אירועים מסוגים שונים. כל אדם מקבל מידי יום מאות החלטות מקטנות כמו ''איזה חולצה ללבוש היום'' ועד החלטות יותר משמעותיות וכבידות משקל. נראה כי ניתן ליישם את המושג יו"ד קֶרֶת גם לחיים הרגילים והסטנדרטים. לא כל דבר שאנו אומרים או עושים הוא בעל משמעות ומהווה ''חידוש'' שאי אפשר בלעדיו. לפעמים אנו אומרים או עושים דברים ''סתם כך''. הופכים כביכול משהו פשוט יו"ד , לדבר מורכב יותר- קֶרֶת.
אם אנו ''זורמים'', אנו מסוגלים לקבל תופעות אלו ולא ''להילחץ'' בעטיים כל פעם מחדש.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]