הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאן דמתני הא לא מתני הא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא ק ע"א
מתני'. מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו.
... ולימא להו: שקלו דידכו והבו לי דידי!
הא מני? רבי אליעזר היא; דתניא, ר' יהודה אומר משום רבי אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמם - מה שבררו בררו.
לרבי אליעזר, רבים גזלנים נינהו?
אמר רב גידל אמר רב: כגון שאבדה להן דרך באותה שדה.
אי הכי, אמאי אמר רבה בר רב הונא, אמר רב: אין הלכה כר"א?
מאן דמתני הא לא מתני הא.
1.
בשלב מסויים בדיון הגמרא אומרת מאן דמתני הא לא מתני הא.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף ק עמוד א
מאן דמתני הא לא מתני הא - רב גידל דמתני משמיה דרב כגון שאבדה
לא מתני הא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה.
1.1
כלומר דברי רב גידל "אמר רב גידל אמר רב: כגון שאבדה להן דרך באותה שדה"
לא סובר את "אמר רבה בר רב הונא, אמר רב: אין הלכה כר"א"
1.2
ויש לציין: לא מדובר כאן ממש בסתירה ביו שני דינים, אלא בסתירה של סברא, כי אם רבי אליעזר סובר שבמקרה של "כגון שאבדה להן הדרך" חל הדין "מה שבררו בררו" אין סברא לא לפסוק כמותו.
2.
בפשטות יש מחלקות בין רב גידל ובין רבה בר רב הונא מה אמר רב - רבם
3.
ראה רש"י מסכת נדה דף יב עמוד ב
מאן דמתני הא לא מתני הא - לעולם בעסוקה ודקשיא לך תרתי למה לי רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל לא מתני הא דר' אבא ורבי אבא לא מתני הא דרב יהודה
כאן משמע שהביטוי "מאן דמתני הא לא מתני הא" הוא לא תשובה לסתירה בין שני פסקיו של רב - כלעיל בסעיף 1.1-1.2 - אלא הוא תשובה על שאלה של ייתור כפילות, של אמירת דין זהה על ידי שני חכמים בשם רבם.
3.1
או שהכוונה היא על אותו דין שנאמר בשני ניסוחים שונים.
3.2
רבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה לא תקשי אמוראי נינהו אליבא דשמואל וטועין בדבר דא"כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא איהו גופיה אמר דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה.
כאן שמשמעות הביטוי "מאן דמתני הא לא מתני הא" היא שיש מחלוקת בין שני אמוראים מה אמר רבם.
הסבר זה מתאים לסוגייתנו.
3.3
הביטוי "מאן דמתני הא לא מתני הא. " מובא בש"ס 6 פעמים, כאשר 4 מתוכם מובאים בקשר לאמוראים שאמרו הלכות שונות בשם "רב".
4.
ואולי אפשר להסיק עניין עקרוני: פעמים רבות הגמרא מביאה מימרא של אמורא בשם אמורא אחר, ומדוע היא לא מביאה רק את שם האמורא שאמר בעצמו את המימרא, אלא שמסוגייתנו עולה שהדבר בא להדגיש, שיתכן שהאמורא שאמר בשם אמורא אחר - שהיה רבו - יתכן שיש לו חשש שחברו [אמורא אחר] יאמר בשם אותו אמורא - שהיה רבם של השנים - באופן אחר!
4.1
ואם נרחיב עניין זה יתכן לומר שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מדגיש שדברי האמורא העיקרי [הרב] ניתנים לפירוש אחר!
4.2
תוספת הסבר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז עמוד א:
"הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא."
הביטוי הנ"ל הוא יחידאי בש"ס. ומשמעותו ששני אמוראים שאמרו בשם אמורא אחר [או שנחלקו בהסבר דינו] שלא היה דווקא רבם, ואילו הביטוי בסוגייתנו כן מדבר על שני תלמידים שאמרו בשם רבם.
4.3
כמו משמעות הביטוי בסוגייתנו "מאן דמתני הא לא מתני הא" מתאים גם הביטוי "אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן."
כמו:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב עמוד:
... ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כרבי יהודה. - ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה, שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה! - אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.
כנראה שגם ביטוי זה נאמר על ידי שני תלמידים שאמרו דברים שונים בשם רבם.
