התחשבות בזולת / רפי זברגר

בבא בתרא צט ע"א
 

הקדמה

המשנה הראשונה בדף עוסקת בהתחשבות בזולת. מדובר על מקרה שיש חובה של אחד, לעבור ברשותו וביתו של השני, האם, כיצד ומתי הוא מורשה לעשות זאת 
 

הנושא

כותבת המשנה:
מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין,
ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ, וזה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת.
אם שני יורשים חלקו ירושה ביניהם, כאשר אחד קבל בית, והשני קבל בין היתר בור (כנראה שקבל עוד דברים, אך לא נעסוק בכך). כדי להגיע לבור, צריך לעבור ברשותו של אחיו, בעל הבית.
קובעת המשנה ''נוהלי עבודה'' בין שני האחים (ייתכנו מקרים נוספים דומים):
1. מותר לו לעבור רק בשעה שיש ''תנועה בבית'' - כשיש אנשים היוצאים מן הבית או שבים אליו [בלשון המשנה: בשעה שבני אדם נכנסים/יוצאים].
רק בשעות אלו רשאי בעל הבור לעבור ברשות בעל הבית ולהגיע לבורו, ואין הוא רשאי להטריח את בעל הבית בשעות הערב או הלילה וכדו'.
2. אם מבקש לשאוב מים מן הבור ולהשקות את בהמותיו, אינו רשאי להכניס את הבהמות לבור דרך הבית, אלא – יישאב מים לדליים, ואז יוציא את הדליים מחוץ לבית, ושם להשקות את הבהמות.
3. כדי להגיע לבור מתקינים ''מפתח כפול'' – אחד ברשות בעל הבית, והשני ברשות בעל הבור. נוהל זה אינו מאפשר לבעל הבור להגיע לבורו ללא בעל הבית, ומנגד, אינו מאפשר לבעל הבית לשאוב מים מן הבור, ללא בעל הבור.  
 

מהו המסר?

למדנו היום פרק בהלכות שכנים. כיצד עלינו להתייחס ובאיזה אופן להתחשב ברצונותיו, אפשרויותיו ושאיפותיו של שכננו. אם מפריע בשעות הערב והלילה – הרי שנדאג לא להפריע בשעות אלו.
אם מפריע לו ''תהלוכות בהמות'' העוברות בביתו – נימנע ממעבר זה.
אם אנו חוששים לגרימת נזק לשכן – ננקוט בכל האמצעים כדי למנוע נזק זה.
אם לשכן כך, לבן זוג, לילד, לבן משפחה – על אחת כמה וכמה. נשתדל לא להפריע עד כמה שניתן.
נשמע, נראה ונבין את הצרכים של כל אחד ואחד מבני המשפחה.
ננסה לרדת לעומק מחשבותם של כל אחד: צרכיו, מאווייו ושאיפותיו. למרות שאין תאימות עם הצרכים והשאיפות שלנו, נטה אוזן, וננסה ללמוד מה באמת חשוב לכל אחד, ולהתייחס לכולם בכבוד הראוי.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]