ארבעה כוסות
פסחים קטז ע"א
"ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו".
מן התימה הוא שתיקנו חכמים לשתות ארבעה כוסות – שיעור העלול לקילקול רב. שכך אמרו במדרש תנחומא פרשת נח:
"כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, אמר לו מה אתה נוטע? אמר לו כרם, אמר לו מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) אמר לו שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, אמר לו לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה".
אלא שאמרו בירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ב: "רשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין, חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה". אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל הייתי מבקש לפני ה' שיברא לאדם שני פיות, אחד שיהיה עוסק בתורה, ואחד שיעשה בו כל צרכיו. חזר ואמר, ומה בפה אחד אין העולם יכול להתקיים בו מפני לשון הרע שלו, אילו היו שנים על אחת כמה וכמה.
דברי רשב"י בחשיבות השתיקה עניינם בכל השנה כולה. אולם בליל השימורים נצטוינו ד' פעמים: (שמות יב, כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'; (שמות יג, ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא; (שמות יג, יד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, (דברים ו, כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ. ועוד שדוקא בלילה זה יש מצוה באכילת חפצא מיוחדת של מצוה.
לכן תיקנו ארבעה כוסות וקונה בהן ד' לשונות כנגד ארבעה בנים. שכך אמרו בבמסכת סופרים פרק טז הלכה ג: "תני רבי חנינא בר פפא (דברים ה, ד) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה', פנים תרי בפנים תרי, הא ארבעה אפין, פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה". וכן בפסיקתא דרב כהנא פיסקא יב, כה: "אמר רבי חננא בר פפא נראה להם הקדוש ברוך הוא פנים זעופות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זועמות למקרא, כשאדם מלמד את בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינונית למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה".
ובמדרש תנחומא מבואר ההבדל שבין הכוסות, שכן "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו":
כוס ראשונה הוא ככבש, לפתוח במענה רך לבן שאינו יודע לשאול.
כוס שניה הרי הוא גבור כארי ללחום במלחמתה של תורה עם הבן החכם, כבמסכת קידושין דף ל ע"ב: "(תהלים קכז, ה) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה".
כוס שלישית נעשה כחזיר מתלכלך להשיב לרשע כפועלו. (שמואל ב כב, כז) עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל.
כוס רביעית נעשה כקוף לשחק ולשנות בדברי תימה כדי לעורר את לבו של התם לשאול וללמוד.
