הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"ופליגא ד..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא צח ע"א

גמ'. אמר ר' יוסי בר' חנינא: לא שנו אלא בקנקנים דלוקח, 
אבל בקנקנים דמוכר - אמר ליה: הא חמרך והא קנקנך. 
וכי קנקנין דמוכר מאי הוי? לימא ליה: לא איבעי לך לשהויי! 
לא צריכא, דאמר ליה למקפה. 
ומאי דוחקיה דר' יוסי בר' חנינא לאוקמא למתניתין בקנקנין דלוקח ודאמר ליה למקפה? 
לוקמא בקנקנין דמוכר ודלא אמר ליה למקפה! 
אמר רבא: מתניתין קשיתיה, 
דקתני: אם ידוע שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות, אמאי? 
לימא ליה: לא איבעי לך לשהויי! 
אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה, שמע מינה. 
ופליגא דרב חייא בר יוסף, דאמר רב חייא בר יוסף: חמרא - מזלא דמריה גרים, שנא' +חבקוק ב'+ ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו'. 

1.
רמב"ם הלכות מכירה פרק יז הלכה ג:

המוכר יין לחבירו ונתנו ב הלוקח בקנקניו והחמיץ מיד אינו חייב באחריותו, ואף על פי שאמר לו לתבשיל אני צריך לו, ואם ידע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, מכר לו יין והרי הוא בקנקניו של מוכר והחמיץ, אם אמר לו למקפה אני צריך והחמיץ מחזיר ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט, ואם לא אמר למקפה הוא אינו יכול להחזיר, שהרי אומר לו למה לא שתית אותו, ולא היה לך לשהותו עד שיחמיץ.

1.1
הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יז הלכה ג:

[ב] כר' יוסי בר חנינא דאמר לא שנו אלא בקנקניו דלוקח כו' ודלא כר' חייא בר יוסף דפליג ואמר אפילו בקנקנים דמוכר אינו חייב באחריות דמזליה דמריה גרים ולרשב"ם נראה דהלכה כרבי חייא וצע"ש ע"כ:

2.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צח עמוד א:

ודלא כר' יוסי בר' חנינא - דמוקי למתניתין בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר סבירא ליה דאמר ליה לוקח הא חמרך והא קנקנך היכא דאמר ליה למקפה והכא נמי כיון דא"ל זיל אמטייה כו' הרי צוה לו להשהותו ונראה בעיני דלית הלכתא כר' יוסי בר' חנינא אלא כרב חייא בר יוסף דמזלא דגברא גרים אלא אם כן ידוע שיינו מחמיץ ודאמר ליה למקפה דהא שמואל קאי כוותיה ואמרן לעיל עבד רב יוסף עובדא בחמרא כוותיה דשמואל.

3.
הרב קאפח קובע בספרו כתבים, ב, שהרמב"ם, בדרך כלל, פוסק כחכם שמובא אחרי הביטוי "ופליגא ד...,", ואילו בסוגייתנו הרמב"ם לא פוסק כרב חייא בר יוסף למרות הביטוי ופליגא דרב חייא בר יוסף.

3.1
עונה הרב קאפח, שם, עמוד 578, שהמקרה בסוגייתנו הוא מקרה חריג מפני שטעמו של רב חייא בר יוסף הוא עניין ש"במופלא" - "מזלא דמריה גרים", כלומר מדובר בעניין רוחני ולא שכלי, ולכן לא תקף כאן הכלל של "ופליגא".

3.2
אלא שקצת קשה, מדוע עורך הגמרא כן השתמש כאן בביטוי זה.

3.3
אולי לכן הרשב"ם - שלא כרמב"ם - כן פסק כרב חייא בר יוסף.

3.4
ואולי הרמב"ם פוסק כר' יוסי בר' חנינא מפני שהגמרא ורבא דנים בדעתו וסובר הרמב"ם שהכלל שהלכה כמי שדנים בדעתו - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" גובר על הכלל - לפי הרמב"ם - שהלכה כמי שמובא אחרי ה"ופליגא"!