טעמו טעם יין / רפי זברגר

בבא בתרא צו ע"א
 

הקדמה

בתחילת הדף אנו ממשיכים את הנושא של ברכות, שהתחלנו בסוף הדף הקודם. למדנו שם על מחלוקת רב יהודה ורב חסדא, בקשר לברכה על ''יין הנמכר בחנות'' (יין ברמה בינונית). רב יהודה סובר כי ברכתו ''בורא פרי הגפן'', ורב חסדא סובר שברכתו ''שהכול נהיה בדברו''. 
 

הנושא

אביי שאל את רב יוסף, לפי איזו שיטה הוא פוסק. ענה רב יוסף: אני מכיר ברייתא וממנה אני לומד:
הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ כל ג' יום ודאי מכאן ואילך ספק. ברייתא עוסקת על אדם המפריש תרומה על היין אשר בביתו. כל פעם מפריש מעט והתרומה מצטברת והולכת בחבית מסוימת. יש להקדים הלכה חשובה להבנת הקטע, כי אין להפריש מחומץ על יין. כלומר, אם יש לו חבית חומץ, אינו יכול להפריש ממנה תרומה עבור החבית של היין. אם כן, במקרה של הברייתא, האדם בדק את החבית בנקודת זמן מסוימת, ומצא יין. לאחר כחודש/חודשיים בדק שוב ומצא כי היין החמיץ, ועתה יש חומץ בחבית.
השאלה הנשאלת, מה קורה לימים שבין הבדיקה הראשונה לבדיקה השניה – האם היין של הבדיקה הראשונה נשאר כך עד הבדיקה האחרונה, או שמא היין החמיץ מיד לאחר הבדיקה הראשונה.
ישנה מחלוקת בנושא.
רבי יוחנן סבר: כל שלושה ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק. מאי טעמא? חמרא מעילאי עקר, והאי טעימיה ולא עקר. אם תמצא לומר בתר דטעימיה עקר? הוה ריחא חלא וטעמיה חמרא וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא – חמרא.
רבי יוחנן פוסק כי שלושה ימים לאחר הבדיקה הראשונה, היה יין בחבית, ולאחר מכן אנו מסתפקים בדבר. טעמו: תהליך ההחמצה של היין מתחיל מלמעלה. ובטעימה הראשונה היה יין למעלה. ואם נאמר כי היין החמיץ מיד לאחר מכן – עונה הגמרא: תהליך ההחמצה לוקח זמן, ובימים הראשונים ניתן להגדיר את החבית כ''ריח של חומץ וטעם יין'', ו''ריח חומץ וטעם יין'' מוגדר כיין.
רבי יהושע חולק וסובר: כל שלושה ימים האחרונים ודאי חומץ, מכאן ולהלן ספק. מאי טעמא? חמרא מתתאי עקר. ואימור עקר ולאו אדעתיה? ואם תמצא לומר מעילאי עקר - והא טעימיה ולא עקר.
דלמא בתר דטעימיה עקר, הוה ריחיה חלא וטעמי' חמרא, וריחיה חלא וטעמיה חמרא – חלא.
רבי יהושע סובר כי שלושה ימים אחרונים הם חומץ וודאי, ומשם ואילך אחורנית, עד ממש הבדיקה הראשונה הם ספק חומץ, וצריך להפריש שוב. הוא חולק על רבי יוחנן בשני דברים: א) תהליך ההחמצה מתחיל מלמטה ולא מלמעלה.
ב) ''ריח חומץ וטעם יין'' מוגדר כחומץ (ולא כיין כסברת רבי יוחנן). לכן, אומר רבי יהושע, הימים שלפני הבדיקה האחרונה בוודאי כבר מהווים חומץ, כיוון שהוא טעם מלמעלה והרגיש חומץ, בוודאי התהליך כבר קורה לפחות שלושה ימים, ובימים אלו כבר נחשב לחומץ כיוון ש''ריח חומץ וטעם יין'' נחשב לחומץ.
 

מהו המסר?

אנו פוסקים כרבי יוחנן, כי בשלושה ימים לאחר הבדיקה הראשונה, עדיין נחשב כיין, בגלל ש''טעם יין וריח חומץ'' נחשב ליין [ולכן ברכתו בורא פרי הגפן].
נלמד מכאן מסר חשוב: גם אם הריח כבר לא טוב - ריח חומץ, אבל הטעם עדיין טוב - נחשב ליין. אם ילד קצת סורר, "ריחו כבר לא כבעבר", אך בבסיסו הוא בסדר גמור. יש לשמר בכל הכוח את המצב הזה – הוא עדיין מוגדר יין תקין. יש לשים לב היטב להתדרדרות מעין זו ולתפוש אותה כל עוד יש טעם יין.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]