משמעות השתיקה / רפי זברגר
קידושין יג ע"א
הקדמה
בהמשך לסוף הדף הקודם, אנו ממשיכים לעסוק במקרים בהם האשה שותקת לאחר קבלת כסף הקידושין, ודנים מה משמעות שתיקתה של האשה.
הנושא
מסופר על אשה שהייתה מוכרת סרטים בשוק, ובא אליה אדם אחד ו''חטף'' לה סרט בלא לשלם. היא תבעה ממנו להחזיר את הסרט מיד אך הוא סירב. מיד שאל ה''חוטף'' את האשה: האם תסכים להינשא לו, אם יחזיר לה את הסרט? לקחה את הסרט ושתקה. פסק רב נחמן במקרה זה: יכולה היא לומר: אין [כן], שקלי ודידי שקלי. [לקחתי, אך שלי לקחתי]. כלומר: היא מודה שלקחה ממנו, אך מסבירה את טיעונה ואומרת שבעצם לקחה חפץ שלה, ולכן לא התכוונה כלל להיענות להצעת הקידושין שלו. ואמנם, לפי פסק זה האשה אינה מקודשת ל''חוטף''.
רבא מקשה על פסיקתו של רב נחמן, מתוך גמרא שנלמד בהמשך (דף נ''ב:), שם למדנו לכאורה ההיפך מדברי רב נחמן: קידשה בגזל ובחמס ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת. מקרה דומה של חטיפה מידי האשה, ובכל אופן מקודשת, דין הסותר לכאורה את פסיקת רב נחמן. עונה רב נחמן על השאלה: התם בדשדיך. כלומר, שם מדובר שהם התעסקו קודם בנושא שידוכין. לכן, אם לאחר שעסקו בנושא, הוא הציע לה והיא שותקת, רואים את שתיקתה כהסכמה ולכן מקודשת. אצלנו, לא היה ''אירוע מקדים'' ולכן, לא מפרשים את השתיקה שלה כהסכמה, אלא כאמור, כלקיחת חפץ שלה בחזרה ולכן – אינה מקודשת.
מה המסר?
בתרגום מעשיה של האשה למשפט: אין [כן], שקלי ודידי שקלי. כלומר: לקחתי את שלי, והשתיקה אינה מהווה הוכחה כלל וכלל להסכמתי, [למרות שבדרך כלל אנו מכירים את הכלל: שתיקה כהודאה] – טמון מסר מעניין.
לא כל אמירה ניתן לפרשה כפשוטה. ובמקביל: לא כל שתיקה – ניתן לפרשה כהסכמה (על פי הכלל שתיקה כהודאה).
''מותר'' לאדם לפרשן את דיבורו בהתאם למצב בו הוא נמצא. הדבר נכון לאדם מבוגר ונכון שבעתיים ביחס לילד. שתיקה של הילד אינה בהכרח הסכמה לדברים שנאמרו. לפעמים השתיקה נובעת מתוך מצוקה רגעית, לפעמים מתוך יראה ופחד מפני הוריו, ולפעמים ''סתם שותק''. לכן, בכל מקרה בו הילד מגיב בשתיקה, יש לרדת לשורש העניין ולהבין את משמעותה של השתיקה. שיטה ''נחמדה'' היא ''לשקף'' לילד את השתיקה, כמו למשל: אני מבין/נה כי אתה מסכים/אינך מסכים וכו'. ואז אולי ניתן יותר לפתח שיחה, לא תמיד מצליח.
המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
