|
פנים שוחקות / רפי זברגרקידושין יב ע"ב
הקדמה
במסגרת הדיונים על מחלוקת בית שמאי ובית הלל על הסכום המינימאלי שניתן לקדש בו את האשה [פרוטה לבית הלל, ודינר לבית שמאי] הגמרא מביאה מקרים שונים שאנשים קידשו את נשותיהם בדברים ''לא רגילים'' והגמרא מנסה להבין מה התוקף של הקידושין בכל אותם מקרים. הנושא
הגמרא מספרת על אדם שקידש אשה בשוק, בענף של הדסים. המקרה הגיע לשולחנו של רב יוסף, הוא קבע כי: נגדיה כרב, וצריכא גיטא כשמואל. כלומר, מצד אחד יש להכות את הבעל שעשה את המעשה הלא תקין בשוק, כמו ''שיטתו של רב'', כפי שנפרט להלן, ומצד שני אנו חוששים שמא הקידושין בכל אופן תפסו, על פי "חששו של שמואל'', אותו ראינו בעמוד א'. על פי שיטת שמואל, אנו חוששים שמא יש מקום ''בסוף העולם'' בו מתייחסים לענף הדסים ומחשיבים אותו כ''שווה פרוטה'' ולכן תופשים הקידושין. לכן, אם היא רוצה להתחתן עם מישהו אחר נחייב את בעלה הראשון לתת לה גט, בגלל החשש שהקידושין הראשונים תפסו. מהו המסר?
למדנו היום על ''שיטתו " של רב, בה הוא אינו נמנע מלהכות את האנשים העוברים על ''מעשה פריצות'' או ''מעשה אחר שלא ייעשה''. ניתן להתווכח על שיטה זו, יתרונותיה וחסרונותיה, אך נראה שבכל מקרה אין להשתמש בדרך זו בחינוך ילדים. בדור שלנו, הכאה רק גורמת להסלמה במצב, ולא מניבה תוצאות חיוביות. |
