הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"בעיה" - כשנחלקו בכך תנאים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא צז ע"ב
בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא: חמר חווריין, מהו?
אמר ליה: +משלי כ"ג+ אל תרא יין כי יתאדם:
1.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צז עמוד ב:
חמר חיוריין מהו - לנסכים ויש מפרשים לקידוש ולא נהירא.
שאלת הגמרא היא רק לעניין נסכין ולא לעניין קידוש.
1.1
הוא מגדיר את היין שנקרא "חיוריין":
חמר חיוריין - נראה בעיני דהיינו יין בורק [=יין לבן] דתניא לעיל לא יביא ואם הביא כשר וברייתא לא שמיע ליה.
2.
אל תרא יין - לשתותו.
כי יתאדם - שמשכר יותר מדאי אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב בהו.
כוונת הגמרא, שיין אדום [חזק] טוב במיוחד לנסכים ויש לו עדיפות לכתחילה על פני יין לבן, אבל בדיעבד גם יין לבן טוב.
3.
לפי הרשב"ם בפשטות אין כאן דיון לגבי יין לבן לצורך קידוש בשבת. ואולי כוונתו שלעניין קידוש גם יין לבן כשר אפילו לכתחילה.
4.
ראה מסכת פסחים דף ק"ח עמוד ב:
מיתיבי: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית, אחד חי ואחד מזוג, אחד חדש ואחד ישן, רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה יין. קתני מיהת: כדי רביעית, ואת אמרת כוס יפה! אמרי: אידי ואידי חד שיעורא הוא, מאי כדי מזיגת כוס יפה דקאמר - לכל חד וחד, דהוי להו כולהו רביעית.
רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה - דכתיב +משלי כג+ אל תרא יין כי יתאדם.
4.1
רש"י מסכת פסחים דף קח עמוד ב:
אל תרא יין כי יתאדם - אלמא יין מראה בעי.
4.2
רשב"ם מסכת פסחים דף קח עמוד ב:
צריך שיהא בו טעם יין. למעוטי חדש וישן:
ומראה. שיהא אדום:
4.3
מנקודת הנחה שרבי יהודה בברייתא חולק על תנא קמא הרי שההלכה צריכה להיות כתנא קמא, וגם יין לבן כשר לכתחילה לקידוש - כלעיל בסעיף 3, ועל זה חולק רבי יהודה - שרק יין אדום כשר לקידוש [גם בדיעבד?]
4.4
מצד שני - גם אם רבי יהודה חולק על תנא קמא יתכן שההלכה צריכה להיות דווקא כרבי יהודה - שרק יין אדום כשר לקידוש - מפני שהגמרא מנמקת דווקא את שיטת רבי יהודה ויתכן שבכך היא פוסקת כמותו - לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
4.5
ויש אומרים שאין כאן מחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה, למרות הניסוח "רבי יהודה אומר" שבדרך כלל מעיד שבא לחלוק.
ולפי זה גם תנא קמא מסכים שרק יין אדום כשר לקידוש.
5.
חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף צז עמוד ב:
חמר חיוריין. לענין קדוש בעי דעליה קיימינן,
אי נמי בין לקדוש בין לנסכים, דאי לנסכים דוקא הוה ליה למימר מהו לנסכים, ועוד דקא פשיט אל תרא יין כי יתאדם אלמא אינו קרוי יין אלא אדום,
הדיון בסוגייתנו הוא גם לגבי קידוש.
ומה שדחק הרב רש"י ז"ל אינו נכון,
וקשה לי כושי אמאי כשר,
וי"ל אדום הוא אלא שלקה,
אי נמי כושי אינו שחור גמור כדמשמע במסכת סוכה דף ל"ו א'), תדע מדלא קאמר שחור כדתנן (נדה י"ט א') לענין דמים ובכל מקום,
5.
והוא מקשה:
וקשה לי מאי קא מיבעיא ליה הא תניא בפ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ח ב') לענין ארבע כוסות רבי יהודה אומר עד שיהא בהן טעם יין ומראה יין
ואמר רבא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם.
ואיכא למימר לא פליגי רבנן עליה.
לפי ההסברים לעיל בסעיפים 4.4-4.5 יוצא שהלכה כרבי יהודה במסכת פסחים, וממילא יש תשובה לבעיה שהציג בסוגייתנו רב כהנא לרבא.
דודאי חי ומזוג חדש וישן דקתני כולהו בטעם ומראה יין הן ולא פליג בהו רבי יהודה כלל,
וטעם יין לכולי עלמא בעינן כדמוכח בשמעתין ולאו פלוגתא היא,
והכא מדרבי יהודה פשיט ליה וטעמיה פריש ליה,
והרבה כמותה בתלמוד שאינן מחלוקת.
ואיכא לפרושי דהלכה כמאן בעא מיניה ופשיט ליה כרבי יהודה, וכן כיוצא בהן בתלמוד.
והוא מיישב שיתכן שהבעיה של רב כהנא היתה כמי ההלכה במחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה במסכת פסחים לעיל. ולא מדובר ב"איבעיא" רגילה בש"ס שאמורא מציג מקרה חדש ורוצה לברר מהו הדין לגביו, כשלא נאמר בש"ס דין מפורש למקרה זה.
6.
מסקנתו להלכה:
מכל מקום לענין קדוש בעינן אדום. ושם מצאתי בירושלמי א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום מאי טעמא אל תרא יין כי יתאדם, ומשמע דאפילו בדיעבד לא יצא, דעד שיהיה בהן מראה יין דיעבד הוא, ומצוה לצאת דיעבד נמי הוא, דגמ' דילן לאו לכתחלה בלחוד היא דהא מנא תיתי, אי בעי קרא כעין דכתיב לענין קדוש אפילו דיעבד נמי, ואי לא לכתחלה נמי כשר דהא ראוי וחשוב הוא ועולה על שלחן מלכים, ולית לן בגמרא דילן לא יביא ואם הביא כשר לענין קדוש.
לצורך קידוש צריך דווקא יין אדום, ואפילו בדיעבד לא יצא ביין לבן.
7.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעב סעיף ד
מקדשין (י) על יין לבן,
והרמב"ן פוסלו לקידוש אפי' בדיעבד, (יא) אבל מבדילין עליו, ומנהג העולם (יב) כסברא ראשונה.
מה"מחבר" משמע שמקדשין על יין לבן בשבת אפילו לכתחילה - כלעיל בסעיף 3. ומתאים לדברי הרשב"ם שרק לנכסין יין לבן כשר רק בדיעבד.
7.1
ואילו הרמב"ן פוסל יין לבן לקידוש. כנראה שהרמב"ן מסביר את סוגייתנו גם ביחס לקידוש, ומהפסוק משמע שרק יין אדום כשר לנסכים וגם לקידוש. וכלעיל בסעיף 5-6
8.
לאמור לעיל בסעיף 5:
של"ה - כללי התלמוד (ח) כלל כ"ף:
קסא. מצינו דבעי בעיא והוא מחלוקת בברייתא, אלא שרצו לדעת פירוש הברייתא, משום דסובלת דלא פליגי וסובלת דפליגי, ומתוך בעייתו יתברר הדבר. כן מצינו בפרק המוכר פירות (בבא בתרא צז ב) דבעי רב כהנא מרבא, חמר חיוור מהו. אמר ליה 'אל תרא יין כי יתאדם'.
ובפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח ב) תניא, ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהם כדי רביעית אחד חי ואחד מזוג אחד חדש ואחד ישן, רבי יהודה אומר, צריך שיהא בו טעם ומראה יין ואמרינן בגמרא מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב (משלי כג, לא) 'אל תרא יין כי יתאדם'. ופירשו שם דמספקא ליה לבעיין, דלמא תנא קמא נמי בההוא ישן וחדש בעי נמי מראה יין, ורבי יהודה אף על גב דקאמר רבי יהודה אמר, פירושי קא מפרש, כדאשכחן בכמה דוכתי, ואם כן הבעיא פשיטא,
או דלמא רבי יהודה חולק כדמשמע פשטה, ולתנא קמא חיוורין כשר,
עד כאן קשור למחלוקת במסכת פסחים, וכלעיל בסעיפים 4.3-4.5
8.1
ואז תפול הבעיא הלכה כמאן,
ומשני אל תרא יין כי יתאדם, כלומר טעמא ברירה אית ליה לרבי יהודה, ואם כן כדידיה פסקינן.
כדברי הרמב"ן.
8.2
והוא מביא דוגמא נוספת בש"ס לכך שהגמרא מציגה בעיה שכבר היה ידוע לגמרא שתנאים בסוגיא אחרת כבר נחלקו בעניין הדין באותה "איבעיא".
8.3
ולכן יש להסביר שמשמעות ה"איבעיא" היא: כיצד להכריע באותה מחלוקת תנאים שמובאת בסוגיה אחרת בש"ס:
וכן מצינו (בבא מציעא מד ב) דבעי בעיא והיא משנה מפורשת, וכתבו התוספות (שם ד"ה נעשה) דבעי משום דבית הלל פליגי ושמא הלכה כוותיה, בפרק הזהב (בבא מציעא) דף מ"ד (ב).
מסקנה: עורך הגמרא שייך סוגיות לפי הקשרם הנקודתי גם אם הוא לא מביא את כל ה"חומר" באותו עניין בסוגייה אחד.
