ברכה על החומץ / רפי זברגר

בבא בתרא צה ע"ב
 

הקדמה

במסגרת דיונים על קניינים שונים, ומשמעויותיהם, עושה הגמרא "אתנחתא", ומלמדת אותנו דיני ברכות על פירות שהתקלקלו או התעפשו וכדו'. 
 

הנושא

אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות מברכין עליו בורא פרי הגפן. רב יהודה מדבר על יינות שאינם משובחים כל כך, המכונים בלשון הגמרא: יין הנמכר בחנות. יין זה, למרות שאינו במיטבו – עדיין מברכים עליו בורא פי הגפן.
דין זה הינו ''חידוש קטן'', אך המשך הגמרא כבר יותר מחודשת: רב חסדא אמר: גבי חמרא דאקרים למה לי?
יין שהחמיץ (בלשון הגמרא: דאקרים), ''אין טעם'' לברך עליו בורא פרי הגפן, אלא ''שהכול נהיה בדברו''.
שואלת הגמרא על שיטת רבי יהודה, מתוך משנה במסכת ברכות (דף מ' עמוד ב'): על הפת שעפשה, על היין שהקרים, ועל תבשיל שעברה צורתו – אומר שהכול נהיה בדברו.
הגמרא מבינה בשלב זה, שהפת שעפשה והיין שהקרים הוא בעצם כמו ''יין הנמכר בחנות'' ואנו רואים שלא מברכים עליו בורא פרי הגפן, אלא שהכול נהיה בדברו – קשה על רב יהודה!
עונה הגמרא: אמר רב ירמיה – מודה רב יהודה בפורצמא דמזדבן אקרנתא. יין גרוע שאינו נמכר בחנויות רגילות, אלא רק ''בקרן רחוב'' [''בסטה'' בימינו], יין כזה, גם רב יהודה מודה שאין ברכתו בורא פרי הגפן אלא שהכול נהיה בדברו.
אנו רואים, שלפי כל הדעות, וכך נפסק להלכה, אם מדובר ב''מאכל מעופש ברמה גבוהה'' אין מברכים עליו את הברכה המקורית:, בורא פרי הגפן, או המוציא לחם מן הארץ, אלא - שהכול נהיה בדברו.. 
 

מהו המסר?

למדנו היום שגם מאכל שאינו תקין, מאכל שאדם ממוצע לא היה אוכל אותו בדרך כלל, גם מאכל כזה יש לברך עליו.
אמנם לא את הברכה המקורית, אבל בכל אופן יש לברך, ולהודות לקדוש ברוך הוא שנתן לנו אוכל לאכול.
נלמד מכך מוסר ביחס של הורים לילדים אשר ''סרחו'' מעט. ילדים אשר לא הולכים בדרכם של ההורים, אינם נשמעים להם ועושים כרצונם. ייתכן אף ילדים אשר עושים מעשים לא טובים, שכמובן לא מוצא חן בעיני ההורים.
כיצד מתייחסים לילדים אלו? האם נוטשים אותם לנפשם? האם מתנקים קשר עימם? או שמא, ממשיכים לשמור על קשר, ממשיכים לאהוב אותם, כן – לאהוב אותם, למרות הכול ואף על פי כן?
מתוך ההלכה שלמדנו היום, אנו רואים שצריכים לברך גם על דברים לא טובים. לראות את הטוב גם ב''לא טוב''. להודות על מה שיש, ותמיד יש דברים טובים. גם מאכל מעופש במידת מה, ניתן לאוכלו במצבים מסוימים. ילד, ככל שיהיה סורר מדרך הישר, עדיין יש בו דברים טובים שצריכים למצוא אותם ולהאדירם. בכל מקרה אנו מברכים ''שהכול נהיה בדברו'', גם העל הטוב וגם על הפחות טוב.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]